Hebraeische Bibliographie · 1863-09-01 · No. 35 September-October · p. [Seite]

113 השלטת וה הביאור יעדתי להעתיק מאמר אחר אמרו האח הנכבד הדורש אחר עצם השמים ם1 — .הביאור שחידש על מאמר הפילוסופי המתואר (Cod. Bist 58) wird zur Anführung האח הנכבד zuerst am Rande איאיריוס notirt, u. Ä. הה׳ דתגדול אלברטום האשכנזי בחבור אחד מחיבוריו הנקרא בטוב הכולל citirt. Wie steht es demnach um Cod. De Rossi 315, 5, .wenn der darin öfter-citirte אח הדורש der Verf. sein soll? 1. u. 2. dieses Cod., welche De Rossi dem Albert beilegt, sind sicher von Aegidius!7) Bei dieser Gelegenheit spreche ich den Wunsch aus, dass Hr. H. die "Praefatiunculae philos. am Ende des Cod. Vatic. 289, 3 untersuchen lasse, deren Anfang בהקדמה הראשונה הב' הסבות המושפלות eine Beziehung zum Buch de causis vermuthen lässt, welches offenbar in der Uebersetz. des Jehuda vorangeht; denn die Anfänge der angebl. Abschn. II u. III des בן פ1רת bei Assemani sind die des 3. u. 5. Kap. unseres Buches! Die Stelle, C. 21, welche Hr. H. (S. 372) in der ״hebr. Uebersetzung des Cod. Vat.“ nicht fand, lautet richtig: אם כן אותו הדבר הוא מספיק בעצמו אשר שופע ולא יושפע בפנים מה; hier vertritt ״ מספיק בעצמוdives magisf‘ ... מרגלא בפומיהן דרבנן. ונאמר אמר המפרש. Das erinnert sehr an מסכת פורים des Zeitgenossen Kalonymos und die Parodien des Vetters, Immanuel b. Salomo. 315,1 (י ist ZZ 371,6 (bei Zunz, Geig. Ztschr. II, 328 A. 48 anstatt zu A. 53), 590,2 u. 1174,8 (beide im Index unter Albertus fehlend). Der hebr. Tit. (in meinem Cod, bi. 30b): מאמר הבדלי כהות הנפש וחלוקיהם בקצור חבור האח הנכבד הדורש. Anfang:!אמר המחבר צריך לידע על תכונת קצור אל ביאור היברל כהוי הנפש וחלוקם שחלקי הנפש העקריים הם שלשה ר*ל הצומחת והמרגשת והמשכלת , Ende: וסגלח הנפש המשכלת... כפעולת הנפש המרגשת .ווה רצינו כבאור כחוח הנפש על צד הקצור• Q°d- Vri 497 B1• 234b Uest man: קיצור באור הבדל חלקי הנפש וחלוקם. חלקי הנפש העקריים הם שלש ר*ל הצומחת וכו' — das Ende (237b), weiches ich mir notirt אך כל הפילוסופים אחר הפילוסוף האמתי גורו אומר שהשכל הפועל הוא שכל נפרד. וכן כוונת הרמב״ן ז״ל gehört, •wie ich jetzt sehe, nicht mehr hierzu. Identisch scheint n.VII bei Biscioni (I Cod. 22): למאמר קצר בחכמה נפשית חיבור החכם איידיוס wo zuerst von animae potentiis (so) die Rede ist, wie schon Zunz (A. 58) vermuthet, welcher jedoch die Bibelstellen dazu nimmt, während ich im Codex oder bei Biscioni eine Confusion yermuthe, -weil das angebl. Ende (1.לבקשת חבורנו(?חבירעו und המאמר הקצר nicht passt. Eben so hat De Rossi’s Bemerkung zu 590; ,,.. dissertatt. videntur esse praefationes“ Zunz irre gemacht; die Nummern ab c in Anm.53 sind kleine Stücke, deren wenigstens 20 aus Aegidius excerpirt sind. ל־— Cod. 519,2 de esse et essentia hat Zunz A. 53 schon richtig unter Aegidius (s. oben), aber bei Biscioni ist keine Rede davon. Der Verf. heisst האח הנכבד הדורש. Jehuda beginnt diese längere Abh. mit einem Vorw., und in den Noten giebt er einmal dem Yerf. gegen seihe Glaubensgenossen Recht. —• Doch kann hier nicht der Ort sein, auf Jehuda’s von unserm Thema abliegende Schriften selbst noch weiter einzugehen, und möchte ich nur־ die Hm. Prof. Lasinio u. Abt Pereau (Vicebibliothecar in Parma), welchen ich bereits werthvolle Mittheilungen über die hebr. HSS. in Florenz und Parma verdanke, hiermit ersuchen, bei ihrer so nützlichen Revision der. Codd. u. Verzeichnisse, auch die Schriften Jehuda’s genauer anzugeben, und will‘ ich nur noch die eine specielle Frage hinzufügen, ob De Rossi 915,13 wirklich de anima von Albert (nicht Aegidius?) enthalte, etwa den kleinen מאמר טב^י anfangend: מכח המאמרים מבואר כלתי היות צודק מאמר דיטוקריטוס.