Hebraeische Bibliographie · 1863-05-01 · No. 33 Mai-Juni · p. [Seite]

69 fassen, deren Umfang zu jener Zeit auch aus anderen Zeugnissen bekannt ist. Ich habe im vor. Jg. S. 73. A. 2 einer Schrift gegen Vicenzo erwähnt, über welche ich hier so viel miltheilen will, als meine, vor 10 Jahrenge־ machten Notizen enthalten. Sie beginnt im Cod. Poe. 280 B., Bl. 211a, mit den Worten תתלה מה שבא עלינו בעלילה ונכנס .(so) שעשה נ׳ •(?»») עם משומד וויצינצי בטירוניא להטביע כלליו ביון מצולה וכו׳ ובו' ובעונותינו הרבים ובפשע הצר הצורר אין בידינו שום ספד לא גמרא ולא פירוש וכו'/ das Ende i« ולא יזירון עוד לעשות כדבר הרע הוה. Ich theile unten zwei Stellen (213 u. 216 kurz vor dem Ende) mit. Das J. 1488 habe ich ohne die betreffende Belegstelle notirt. Zunz (Ritus S. 148) fahrt nach kurzer Erwähnung der zweiten Stelle fort* ״Um jene Zeit, ward die Inquisition Zuchtherrin über jüdische Flüche und Seufzer.“ Der hier bekämpfte ״getaufte*‘ Vicenzo scheint identisch mit dem bekannten Dominikaner Fra V. (״Vicenza?“) um 143040־ (Schebet Jehuda §. 50, Jos. Hohen Chron. 40a, bei Zunz, Z. G. S. 231, Ernek S. 56, 66 deutsch, Zunz, S. P. S. 49.) Gelegentlich erwähne ich, dass Cod. München 200 eine, von Lilienthal übergangene, lateinische Bearbeitung des Osterrituals enthält, welche 1495 auf Veranlassung eines hohen Geistlichen, des Besitzers der Haggada, hinzugeschrieben scheint. Dieselbe interpreiirt wiederholt das Christenblut, nach den angeblichen Zeugnissen der ,,tridentiner Juden“ (vgl, Zunz, Damasküs S. X, Syn. P. S. 51) in den unschuldigen Text hinein! Die erwähnten Stellen sind folgende: סוף דבר כשם שעשו דוד וירמיה ושאר הנביאים שהיו מקללים האומוח המעיקים ומצרים לישראל ומחריבים נויהם כן אנו נ״כ עושים והולכים בעקבוחם ובזה מי יאשימנו, אך האומות המטיבים לנו ובצלם נחיה הרי אנו מצווים להתפלל עליהם ולדרוש שלוטם וטובתם כט״ש ירמיה ע״ה ודרשו את שלום ונו׳, יוכן אנו עושים לאומה הנוצרית ... ויש ברכה מיוחדת לברך.אח המלך במקום שיש קהלות גדולות טדי שנה בשנר־ז ... ובכל מכתב שאנו מזכירים ארז שמם אנו כותבים פלוני המלך או הדוכס ירום הודו וכבודו. ואשר .בא לתפוש עלינו מד־זמחוורים?Die zweite stelle lautet כזולחות והסליחות ופזמונים שכתוב בהם כמה• דברים שיש בהם פתחון פה לצורר לוט־ שהם כננד אמונתם, לא על כל עדה העברים תלונתם, והנה אותם הדברים אין להם יסוד ושורש לא טהתורר־ז ולא טהטשנה ולא מהתלמוד■ ולא מאיש שנהיה חייבים לסמוך ולהאמין מה שהאמין הוא, רק ברוב המק ומרח נכתבו מאיש שונה וטפתי (!) יסד אותם לעצמו ונמשך ונטה אחר שיקול רעתו וכפי מחשבתו ולא למסור אותם לרבים לקרותם בתוך קהל ועדה, וראיה לדבר שהרי בכולם או לפחות ברובם מהפעולות ההם שמו אותוחם אותות וחתמו אח שמוחם בראשי סמי (sic) פעולוחם, ווה טורה כי להם לבדם עשו מה שעשו ולא לרבים, ואם יקרה שיקרא בהם מי שיהיה לפרקים ולעתים ולמועדים, אין •הקורא בהם קורא רק דברים ככתבם בלתי כונה והכנה לא להשמיע ללב מה שהוא מוציא טפיו, וא׳כ לא עלינו לקבל ענש על הדברים ההם מן •הרין כי אין אנחנו מודים לדבריהם ואין מביאים ראיה מן הזז ומים (!!), האיש אחד יחטא ועל כל העדה יהיה קצף ח׳ו, ולא עוד אלא שאם המלמד חובה ירצה להודות על האמת יראה וימצא רוב המחזורים מתוקנים כבר ונמחקים בהם אלו הדבריס שיש מקום לערער עליהם, והחנך והמשנה והתלמוד