Hebraeische Bibliographie · 1861-05-01 · No. 21 Mai-Juni · p. [Seite]

78 oben unter a), im Epilog wird daher 38 für die »kleinen Theile“. oder עלנים *n~ gegeben. Das Werk selbst beginnt: הדולק הא'. סיטני אותיותיו א׳ ב' ג' ד' ה׳ חלקיו חמשה ועניניו חמשה והשם א׳ ב' ר׳ ה׳ ם', חלק א׳ עניו א׳ סימן א“ חחלח מדרגת כל מבקש ה׳ לכבודו, [im Index כולל גודר כל פרצה [גודר פרצות היא שלא יפרוץ גדר פן ישיבנו הנחש הרגיל לבוא בפרצות• Nach den, bei ®»*י cioni (Plut. II Cod. 20, p.237 in 8.) angegebenen Schlussworten צורח הנבואה finde ich noch einen Epilog: הנה כבר סיימהי לך וכן׳ , Ende ווה סימן שלשת הדרכים יחד. In Bezug auf den Inhalt dieses Werkes will ich noch zwei interessante Einzeln• heiten erwähnen. III, 2 (Buchst. findet sich ein Gleichniss, welches vielleicht das Original von Bocaccto’s und Lessing’s Parabel von den 3 Ringen 7). VIII, 2 sagt er ausdrücklich, dass Kamez aus Pattach und Chirik bestehe: שהרי כל קמץ כחד הןא ומורכב הוא מן פחח והירק וצורת קמץ היא צורח קו ונקודה מפני שכל כדור מי) תנועתו סביב נקודתו כזאת הצורה ©® yor ihm Abr. Babii, und Hedmi § 169, ß. Jew. Lit. p.323 A.21), — der Abschreiber der erwähnten HS. macht das Zeichen stets am Ende der Zeile zum Ausfüllen. — Was die von Jell. (S. V) hervorgehobenen Sprachkenntnisse Abulafia’s betrifft, so war die angeführte Erklärung von פילוסופיא ifingsf bekannt (s. z. b. ibn Tibbon in פירוש הסלות הזרוח *• v*)> ist es bemerkenswerth, dass er selbst (S. 14) gesteht, sich wenig mit Mathematik (לימודיות) beschäftigt zu haben, weil nichts davon in’s Hebräische übersetzt worden (vgl. Jüd. Iitf. S.439, die Uebersetzung des Euclid durch Moses Ibn Tibboh geschah im J. 1270). Auch in unserem Werke kommen griechische, aber sehr gewöhnliche Wörter in ]Betracht, nach IV,4 (Buchst, y, über Zahlwerth) zählt 0 השכינה) ®^O, ׳) ואם יאמר אומר אמת היה אבל ראה האומה בלחי ראוייה לאותה מעלה והחליפה באומה אחרת והחליף חקיה ומצוותיה ובא וטעסם והמיר מכתב׳ הנה האומר דבר זה •הוא מודה על מעלתה ועל מעלת לשונה ועל מעלת מכתבה בע״כ .. .. אבל אנו נודה על האמת שהיום שלשת המעלות חסרות מטנו אבל לא על .דרך חילוף אחת מהן באחרת רק הדבר דומה לטי שהוא אצלו מרגלית נחטרח ובקש להנחילה לבנו ובתוך הזמן שהיה טורה לכנו דרכי העשר כרי שיכיר מעלת המרגלית ותהיה נחמדת בעיניו כמו שהיא חמורה בעיני אביו בא הבן והכעיס אח אביו מה עשה האב לא רצה לחח המרגלית ביד אדם כדי שלא יפסיד בנו ירושתו אם ישוב וירצה אח אביו אבל השליכה בבור כי אמר אם לא ישוב בני איני רוצה שירשנה ואם ישוב איני רוצה שיפסידנה וכל עוד שלא ישוב תהיה גנוזה בבורי וכשישוב מיד אעלנה לו וכל עוד שלא שב באים עברי אביו והיו ^מכעיסים אח הבן בכל יום ויום וכל אחד מהם היה מתפאר שאדניו נתן לו "המרגלית והבן לא היה חושש כי לא היה בו דעת אחר זמן כל כך־ הכעיסוהו עד ששב ומהל לו אביו והעלה המרגלית מן הבור ונתנה לבנו כשראו עבדי אביו מיד נפלו. על פניהם ובושו טשקריהם לפני הבן והיה להם הרבה לעשות עמו עד שימחול. כן קרה לנו עם האומות האומרים לנו שהש׳ יח׳ החליפנו בם שאין לנו;פה להשיב כל■ זמן שאין אנחנו מרצים את הש' באשר חטאנו לו ואולם בשובנו ובשובו את שבותנו יבושו מבישינו מפנינו נכו׳ ומפגי שאין־ אנו עדיין היום באותה המדרגה שאנו מצפים לעלות אליה בכל יום המחלוקת במקומה עומדת לסי החמדה והאמת הלנו אם לצרינו עד בוא המכריע וידלה המרגלית מהבור וישיבנה לבנו ואו יתברר האטת ותשוב החמדה לבעלה הראויים לה הנקראים עם ה' ותסור הקנאה והקטטה וכו׳ ויראה כל איש מאישי הטין כאלו הוא חבית וחבית כאלו הוא עצמו וכו'. Das Verhältnis dieser originellen Fassung zu den bisher bekannten, kaum über Abulafia hinaufreichenden (bei Liebrecht-Dunlop, Jost, Jellinek9 Winer, s. Wiener Jahrb. III, 171) soll anderswo erörtert werden/