Ha- Meʾasef · 1794-01-01 · מחברת ראשונה (1794) · p. [Seite 79]

■־ (. פא ) ■ . ידען תמיד אס יהיה הלקוי כולו או חצי או רובנב ♦ אמנם הנפלא מזה הוא,התירוץ שמפרק / באמיו כי כן פירוש הגמרא / אב״ד שמה ואינו נ-ספד כהלכה / כלומר שאין אומרים אף «בהספדו הלכה מסיו אז מת הוא כוודאי ואז אינו רוצה השמש « לצאת ולהאיר ומחו ׳להוי כשיתין פולסא מורא ואמרה לספוק ,?ואנסר ראו נא אחי / והשתוממו על הפליסוף האלהי והתורני.החריף הזה I אפו לאו הקושוא כמקומה עומדת? הלא-הארת החמה על הארץ מחו־י3 מתנועת גרמי השמים וכסיליהם / כדכתיב וזרח השמש ונא השמש■ ואל מקומו שו^ף זורח הוא שם / ואיך אפשר לומר שאינה רוצה השמש לצאת ולהאיר? הכי בדילה תליא מ לתא? ואיפה קסתר ואנה תברח? גם איך אפשר שכופק אותה ע״י שיתין פולסא מורא אחרי אשר היא כעצמה אש בוערת? — ובאמת ■דבר" חז״ל ערבים מפיס לחומייהס בעלי חכמה ומוסר / אצא שהרוצה לפרש אותס'ככתבס וכמשמעם אינו אלא טועה ׳/ יען שהם בחרו תמיד -ליפות מוסים נמשל ובמליצה ובחידות / ועל דרך הכתוב ל־יקחת מוסר השכל לתת לפתאים ערמה להבין מיכול ומליצה דברי חכמים וחדותם ♦ יען באמרם בשביל ד' דברים •היזמה לוקה / רצונם בזה : שבאותו המקום שאלו הדברים נעשים ראוי שאל קופע עליו בהרה ושיחשיך השמש לבלתי תראה נכלה כזאת /; כעון נערה. המאורסה ■ שצעקה בעיר ואין לה מושיע שזה מעיד על -רשעת יושבי העיר ומדותיהן הגרועות / ולכן אינם ראוים לראות כאור השמש וליהנות משפע ברכותיה אשר השם יתעלה מריק על ידה על הארץ * וכן אב״ד שמת ולא נספד כהלכה/שאין להחליף כמו שטעה הדורש הזה עם■ מלת כראוי / ענינו כפי הרגיל בין אנשים בעלי מלות טובות אוהד מוסר וירא ה׳ 5 *) ואם לא יספדו אנשי העיר על אב״ד שמת / זה אי אפשר ■; י V א 1 6 - אלא * ) ׳מלת כראוי יתורגם בל״א גניד,ר?יך אמג« מלתי נהדכה יתורגם ■בל״א ■י ' נאןכרוין/ וכן מי׳ הלכה בגיא! ׳7כלומר אחרי מי נרגיל ללנת נזה העדן 7 ’׳יתן pan דיצטענו 1ין דעו וגרויך;