Ha- Meʾasef · 1794-01-01 · מחברת ראשונה (1794) · p. [Seite 49]

i;׳'!!; ( נא ) הי׳ ראוי׳ לכתוב לנר זה בכתב יושר למק יעוווד,ימים רבים ולמען ידעו דור אחרון שאומן הלומדים ד3״המ סל רש״ק 1״ל יכו לין להיות מבי׳ דינא רנה והי׳ גכקב מ -טעס המר הרי נראה לעירם שדבר סקר הוא ואס נפל זאת יבא'יעדם ויכחישו■ את היודע ויאמרו שאא״מו ז״ל התיר להם לבריזה ויצאו ממנו בדרן פסק (ני בוודא• כל ומן שאין הרבנים האלה מביאים ראי׳ נעלים כשרים בדינו המה פסולין) צריפים העדים ל^מוד ולהעיד באני 3"j פשר והלומדים הראוי׳ לבא לבית המדרש במקום הני מכי רמן המה פסזלין לזה ומכעיס נמר ■עד• שיסתלקו את עצמן'מזנות זה תם צריכים להסתלק מהנאת הצורני רביס אשר יהי׳ חייבים לעשות ממה שנגר אכלו שלא ביושר אס יצאו חייב חב״ד / וצריבק להסתלק בקניין כמבואר בח״מ סי׳ ל״ו סי׳ י״מ ואפילו הלומדים שיש להם צנחה לינסעי אין לער גמיינדע ג״כ פסולין לזה ואין לדמות דין זה למ״ש שס סעיף יו״ל דכל הינא דהשתא אין נוגע בעדות אפ׳'פ,שאם יתעשר יפנה בעדות גשר להעיד ע'׳ש היינו דווקא; שאין לו לגא הנאה' על ידי עדותו עד שיתעשר דסוא דבר שאינו בידו אבל הנא הוא בידו להניח מן אותו דינסע ולכנוס במקום הרבנים האלה ולכן בוודאי צריך שיסתלק מזה וצריך נזה קבלת עדות נפר •נפצי דימן שהס הרבנים האלה וקציני הקהל והפונדיציאהן קומיסיאהן שהם באים בהרשאת כל נר הקהל ואז צריפים להעיד ני בפנוהם נשאל אא׳'מוז״להנ׳׳מ בדרך שאלה ממנו שהי׳ מהתה צמאה לנגד עיניו ולא שהי׳ שומע עכין הצוואה מפי ה3ואל אשר הי׳ יכול לשמח נופח הצוואה כרצונו או בשוגג או במזיד זע׳'פ נוסח הצוואה שהי' ^נגד עיניו פשק ק דרך נסק דין אבל אם . יאמרו הפדיס שהיו שומעין נן מא״א מו״ה ז״ל דרך שמועההד פעומי לדלי ולא מעלים ולא מורידן / גס אין לרברס האלה זכות במה שנכתב בצוואה שאס אשתו בצירוף הרב ונ-״-ד■■ימצאו צורך לשנות דבר מה בצוואתו אז יכולין,לשנותו בו דהנה תשובתו בצידו שכוונת המצוה הי׳ שיהי׳ בו איזה צורך דה,*׳ תועלת הקרן קיימת או לצורך אחר אבל בזה מה צורך יש בזנשיהי׳ הלומדים האלה אפילאנען וני אין צרי בגלעד ולא היו לומדים אחרים נמצאים בקהלתינו ני אם מרננים;האלה ועוד דהא נעשים " ד £ * ■ 4 'אפיצאמון