Ha- Meʾasef · 1794-01-01 · מחברת שניה (1794) · p. [Seite 51]

(קמח) מא?, י לא עמלתי לתנראת תפח ולהעמיד דבריו על ■ממכס, כי פן י■ דרכו ,לפסוח;על שתי פעיפים . (אל מג״ס) לא כל המצות שכליות הלא . החזקים המה בלי טעם , נפדה אדומה והקרכנות בגלל I .öVö ידעתי כי המצות נחלקות למצות ■שמעיזת,ולמצות שכליות , אך לא הפכת דברי , גי מה שאמרתי ד א .1 4 שכל דעתהרמ״בם . עיין שם קורא אהוב■! ותמצא כועס קלנפשך , ני החכם הזה הביא ראיה לדבריו ולדברי רמ״כם 4ס מדברי האמוראים ,. כי p אמרו במדרש רבה, פרשת אחרי מות : ר'פנחס בשם ר'לוי אמד , משל לבן מלך שלבו גס עליז והיה למוד לאכול נבלות ומרפות, אמר המלך! יאכל על שולחני זה תדיר ומעצמו הוא צזור . גך לפי .שהיו ישראל להזמיס אחרי עבודה זרה, והיו מביאים קרבכזת לשעירים זכו, אמר הקב״ה יהיו מקריבים קרבכותיהס לפגי באוהל מועד , והמה נפרשים מעבודה זרה — ואס המפרש כעל שם טוב פייס בפרושו להפרק הכ״ל בפפר המורה בלשון הזה: אמר שם מזב כבר פרשתי לך דעת הרב בקרבכות זנו', אבל לא בעבור זה דעח הרב הוא דעתי בקרבנות, אבל יש לנו דעת אחרות יותר מפכים לאמת ממה ■שאמרהרצז״ל , והאל יודע , ע״כל אימר אני, שאני יודע כי דעת הרב מפכים יותר לאמת מדעת בעל שם טוב, יהיה דעתו מה שיהיה ולו היה לבעל שם סוב דעת יותר אמתי, מדוע לא גלה אותה להצדיק הרבים ולזכותם בדעת האמת? הלא הכפתרות לה', והנגלית לנו! אין זאת כי אס לצאת ידי שניהם, לאחוז בזה וגס מזה לא להניח , וכן לא יעשה. המחבר*