Ha- Meʾasef · 1794-01-01 · מחברת שניה (1794) · p. [Seite 49]

"(<ןמנ) כי הדבור יסודתז עלי הביצה כי מה לבדל מין האדם ממין החיות להכפמזת שאין להם דבור מפני שאין להם ביכה — «למנה מיוחדת נכתבה זאת אצל הקומות, להזרותלנז, כי גם מצות הקרבנות היו מצות שכליות ומיוסדים על אדני תבונה . (ט) .פלוני (ט) זה לשון הרמ״בס בספרו סודה נבוכים (חלק ג, פרק ל״ב) וכמו זאת ההנהגה בעצמה מן המנהיג ההיא יתברך(הרמ״בס מדבר פה מן פעולות הטבע) באל דברים רבים בתורתיכו , והוא שאי אפשר לצאת מן ההפך אל ההפך פתאים ולזה אי אפשר לפי טבע האדם שינית כל מה שהרגיל בו פתאום . וכאשר שלח השם משה ע״ה לתקן י ממלכת כהנים זג«י קדוש בידיעתו יתברך כמו שכתוב אתה הראית לדעת פו/ והיה המנהג המפויס© בעולם כולו שהיו אז רגילין בו, והעבודה הכוללת אשר גדלו עליה , להקריב מיני בעלי חיים בהיכלות ההם העשוי© לשמש לירח וכז' , לא גזרה חכמתו ותחבולתו המבוארת בכל בריאותיו, שיצונו להניח מיני העבודות ההם כולם ולבטל© , כי אז היה מה שלא יעלה בלב לקבלו כפי טבע האדם שהוא נוטה תמיד למורגל, והיה דומה אד באלו יבוא נביא בזמנינו זה שיקרא לעבודת השם ויאמר: השם צוה אחכם שלא תתפללו אליו ולא תצומו ולא תבקשו תשועתו בעת צרח, אבל תהיה עבודתכם מחשבה בלי מעשה: ומפני זההשאיר השס מיני העבודות ההם , והעתיקם עתה מהיותם לנבראים ולעניני זמיוניס שאין אמתות להם, לשמו יתברך וכז׳ והגיע התחבולה בזאת הערמה מאלהיס, שנמחה זכר עבודה זרה «התקיימה הפנה הגדולה האתתית כאומתינו והיא, מציאה השם