Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 272

פרדס 272 כאיש אחד ממש< ■פשוטו כמשמעו, בכל פרטיו ודקדוקיו. והנה על המגדל הזה, אשר יצר בדמיונו, ישתער בעל המאמר בחמת כהו וגבורתו להלחם בו עד רדתו, בהוכיחו "בעליל" שדבר כזה מתנגד "לטבע"להקי הבריאה וגם לנפש האדם ולבו". ואחרי הריסת המגדל המדומה עד היסוד ישוב ויראה בדמיונו את "הקוראים המשכילים על דבר אמת״ כלם עומדים כמתיאשים, בחשבם כי בא חלילה "להשמיד את האחדות מתחת שמי היהדות״, והנם שואלים אותו במתחננים על נפשם ז "האם שקר נחל לנו הרנש הזה וכזב שם מחסהו?״ אך בעה״ט יחיש לנחם את הקוראים המשכילים על דבר אמת כי יסוד הרנש הזה לא בשקר וכי הוא במאמרו בא הפעם לא ללחום ולהתנגד כ״א ״לבאר וללבן, לבאר ולפרש״. אבל לפניך, אחת אודה ולא אבוש כי באורו ופרושו זה איננו מבורר ומלובן כל צרכו בעיני ולא זכיתי לרדת לסוף דעתו. אם באמת בא מר ברודם לפקוח את עיני ההמון ונם הקוראים המשכילים על דבר אמת, עליו היה לטרוח מעט ולהרחיב הדברים יותר בבאור המובן החיובי של המלה הקטנה בעלת שתי ההברות, כפי אשר יורהו "רוח מבינתו", ולא להסתפק בכלל קצר כי אחדות היא-אחדות העם והאומה. אמנם הוא מוסיף עוד אח״כ על הכלל הזה, כי סוד האחדות הוא הדעת כי ישראל נוי אחד בארץ, אבל "מקומות כוללים" כאלה אינם מפרשים כלום ועדיין צריכים אנו למודעי, אף אם בעל המאמר עומד ומעיד על עצמו כי "באר אותה יפה כאשר רוח מבינתו יענהו". אחרי האחדות יבא ״ציון למשורר״ מאת ז6פ8גו₪6 ן1ק!*08ז־. הסופר הזה אף הוא בא "לברר וללבן"-דעות המשורר יל״ג ז״ל על חבת ישראל וציון . תכסיסי־־מלחמה חדשים ומשונים המציאו למו סופרי ״השרון״ - היינו לברוא בדמיונם אויב מדומה ולהמטיר עליו מהלומות וחצים שנונים עד חרמה. סגולה בדוקה ומנוסה להכביר מלים כחול ימים. כאשר חשב בעל "האחדות" לטוב להמציא פירוש בדוי בדבר האחדות ולהרסו עד היסוד, כן יצא בעקבותיו בעל "הציון" חמוש ומזוין לערוך כראשית מאמרו מלחמת תגרה ננד המאשימים את יל״ג כי - שונא ישראל היה, והנה הוא בא להוכיח באותות ומופתים ובמוראים גדולים שהמשורר היה אוהב ישראל, והא ראיה שלא כתב את שיריו בשפת רוסיה ושלא דרש תקוני הדת בלשון הנוים, ועוד ראיות מחוכמות .כאלה. מספרים כי בימי קדם פנה "בעל לשוך אל אחד מחכמי יון בבקשה כי יקשיב את מדברו אשר חבר להלל ולשבח את ה ר ק י ל ו ם. "האם נמצא איש אשר יחרף ויגדף אותו?״-שאל החכם. נם כאן ישאל השואל ז מי הוא זה ואיזה הוא אשר עלה על דעהו לקבוע ליל״ג מדור בתוך שונאי ישראל, שבשביל זה הוכרח כעל "הציון" לחשוף זרוע עזו ולחלץ נפש המשורר ולהעמידה במקום שאוהבי ישראל עומדין? לבוא בטענות ובטענות והוכחות וראיות שיל״ג לא היה חלילה צר ואויב לעמו - היש עלבון זכר המשורר וחלול כבודו יותר מזה?! שומר ישראל, שמור שארית משוררינו ופליטת סופרינו