Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 261

261 מכתבים ממידד לאלדד הלא בשפכו ״שיח״ לפני הקהל באיזו מאמרים במ״ע אלמוני־, הסופר הנכבד והסופר המצוין, שני המאורות הגדולים לממשלת העתונים פלוני ואלמוני, לו יכתבו את דבריהם בשפה אחרת •אזי ינוחו על משכבותם בקרן זוית ובחשך שמם יכוסה בלי משים, ואצלנו מפורסמים הם ומחוללים בתשבחות ועל ראשם כמעט יציץ נזר נשיאי הספרות. וכמה סופרים כאלה נכבדים ומצוינים ונעלים ונשגבים ובו׳ וכו׳ איכא בשוק ספרותנו הדלה; כמה סופרים ננסים,שועלים קטנים קופצים אצלנו בראש, ובעמדם במקום גדולים כמעט בשורה הראשונה ישתכחו ויאמינו באמת שהם אריות בחבורה. אמנם לא נכחד ממני כי בזמננו אין כמעט ענקים גם בספריות האחרות, ובכלל מעטים המה בני ענק בכל זמן, אך הן לא על חוסר גאונים גמורים אני דואג ומתאבל, ב״א על חוסר סופרים מובהקים, סופרים בינונים שהשם סופר נאה להם. בכל ספרות חיה הגה סופריה, אף אלה העומדים בשורה השניה והשלישית, הם אנשים בעלי דעה ומומחים לאותו דבר שהם דנין עליו, גם מתאמצים הם להוסיף דעת ולקנות שלמות במקצע שהם באים לעסוק בו ולרדת לעומק הענין עד מקום שידם מגעת. ואצלנו כל תלמיד שאיגו הגון ושלא שמש כל צרכו נכנם לביה״מ להורות דעה ברבים, "סופרינו הנכבדים" יכבדו לצאת בקסת הסופר בלי כל הכנות קודמות, וממהרים הם לרחף או להתחלק על פני שאלות משאלות שונות. כל אחד מסופרינו אלה יחשב א״ע לא רק לחריף כ״א גם לבקי בהויות כל העולם כלו, ואין לך ש א ל ה שלא יהיה בה מומחה גמור הראוי להורות ברבים הלכה פסוקה שאין עליה מחאה.-הגה קם אחד הסופרים הנכבדים ויצא לפני הקהל במאמר ע״ד "שאלה", העומדת כמובן ברומו של עולם ישראל, ובא רעהו וחקרו בהוכחות "איפכא מסתברא", ,ובא הראשון שנית להראות "בעליל" את משונת המשיג עליו, ובא השלישי להכריע כי צדיק הראשון או השני בריבם ולפעמים נם מוסיף נופך משלו, ובא הרביעי וכו׳ וכו׳, והנה קול ענות כמחנה, קול תרועה גדולה לארך ימים. אבל גבורי מלחמה אלה, יהי לבך סמוך ובטוח, כלם יחדו ימששו בשאלה זו שנתחבטו בה ממש כעורים קיר ולא ימצאו בה אנשי החיל את ידיהם ואת רגליהם, במחילת כבודם, ועפ״י רוב אין בין סופר זה לאחר אלא שגוי פחות בלבד ז זה יאמר "לישועתך קויתי ה"׳, והשני מהפך הסדר וקורא "קויתי ה׳ לישועתך" או "ה׳ לישועתך קויתי״, והשלישי גורם דוקא בלשון ארמית ״לפורקנך סברית ה׳ ״. ראה, שם יצא סופר פלוני קוממיות להתהלך ברחבה במאמר חדש ״לשאלת החנוך״. מובטחני אני בו, בבעל המאמר הנכבד,שנהירין•לו שבילי דפדגוגיה כשבילי דנהרדעא ממש,וחזקה עליו שמעולם לא קרא ולא שנה כמקצוע זה לא מה שכתבו חכמי אוה״ע ואף לא מה שכתבו סופרי ישראל הקודמים לפניו, גם אל תחשדהו חלילה שיש לו איזה דבר לחדש מדעתו בענין שדש בו, הוא רק בא לטחון."קמחא טחינא" ומגמת פניו להכניס תבן לעפריים, להוסיף עוד ״מאמר״ על גל המאמרים...