Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 262

פרדס 262 מצייר אני בנפשי את הסופר העברי היושב "בחדר משכיתו" בשעה פנויה ופתאם הופיעה בברק מחשבה במחוז זה ימים רבים לא כתבתי מאמר, עת להוציא עטי מנרתיקו, עת לטעת מאמר חדש בכרם ספרותנו... והנה הוא ממהר לקחת נליון גדול וכותב עליו תיכף בכתב אשורי מסולסל: ״לשאלת״ - ומהרהר בלבו במעט רגע, וכמו יטיל גורל איזה ענין יבחר לענות בו ועל איזו ״שאלה״ ידון רוחו הפעם, וחיש קל יוסיף בצד המלה ״לשאלת״ עוד מלה אחת - ״המלמדים״ או ״הרבנים״ ובדומה, ובלי כל שהיה והכנות יפרש ידיו, כאשר יפרש השוחה לשחות, ויוציא מתחת עטו המהיר זרם מים כבירים שופטים, מסוג המים שאין להם סוף ותכלית, למען "יתבררו ויתלבנו הדברים״... ובכן ילד ילד לנו, למז״ט, ״מאמר״ נתן לנו. בן, אלדד, הסופר בישראל "כהו וגבורתו מלא עולם" כל השאלות, ובכל אחת ואחת הוא "עושה מעשה בראשית", כאילו בא לעבוד קרקע בתולה שלא דרך בה רגל איש מעולם ולפניו לא קם סופר לא בעמים ולא בישראל לעסוק בשאלה זו, ורק הוא האב הראשון לקודמים לפניו ולבאים אחריו. הבן הוא גם דרך הסופרים בשפות האחרות? היתבן דרך כזה? נפליון הראשון הוציא משפט קשה לאמרן:£2!ז£^ג01?)ד 3ג)0/\־£1 8$£ט* £.! £2ז־ד*ח3> 8£*־דזז\/־ד £_1 \ משפט דומה לזה נובל להמליץ גם על הסופר העברי מהמין הידוע: גרדו ושרטו את הסופר העברי ותמצאו - את "הבחור־־העני". לכה״פ רובי המאמרים נושאים עליהם בפומבי חותם בחור־־עני בכל יקר תפארתו. האמנם בן הם הסופרים העברים לא רק במאמריהם כ״א גם בכל דרכיהם? אנכי מעודי לא זכיתי לראות בעיני סופר עברי, ומה גם לדבר אתו פא״פ, כי מעולם לא דרכה בף רגלה של בריה זו במחנים. אבל אתה, אלדד אחי, הלא חגנך אלהים לשבת עתה ביבוק העיר המלאה חכמים וסופרים ובבר זכית לעמוד במקום גדולים, ובל״ם נפשך יודעת מאד אותם ואת שיחם, אנא הטיבה ברצונך להשמיענו מה טיבם של ,,חכמי יבוק" ומה הם הבריות הללו בעיניך, אל נא תכחד ממני דבר, כי תורה היא וללמוד אני צריך... אחשב למותר למסור לפניך מודעה בזה, בי בהיותי עתה כמתאונן רע באזניך על'עניות ספרותנו,אין בדעתי להחליט כי רק בזמן האחרון הגיעו לה לספרותנו ימים שאין בהם חפץ וכי טובים היו הימים הראשונים. הן מי כמוך יודע את דעתי והשקפתי בדבר הזה. לא אחת נדברנו איש אל רעהו ע״ד החזיון הנפלא כי לפני שתים שלש עשריות שנה נמצאו בספרותנו רק שנים שלשה סופרים מאד נעלים ויתרם היו ננסים. לא אחת נסינו שנינו לקרוא, למשל, את "המליץ" הישן מהשנים הראשונות לצאתו ולא פסק פינו משחוק וגיחוך על רוח הילדות הדובר מתוך רב המאמרים וריח כותלי ביה״ט הנודף מהם, כי גם הסופרים ״הגדולים״, במחילה, כתבו אז שטותים שלא יצאו כעת גם מתחת עט צעירי הקטנים. ובדעתי זו עודני מחזיק גם עתה, בי ספרותנו