Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 260

פרדס 260 בעליזי גאוה ומתפארים ומתרוננים כשכורי נצחון לאמר: "לי הכסף ולי הזהב" ואין קץ לאוצרות ספרותנו החדשה. וקנאה גדולה אני מקנא בספריות האחרות, ספריות עמי אירופה. אחי אלדד! הן לא מאתמל נודעתי לך, מכיר אתה היטב את אחיך מירד ועצמי לא נכחד ממך בכל פרטיו, ומי כמוך יודע כי מטבעי אינני קפדן נוח לכעוס ונם מדת הקנאה זרה לי מעודי בחיי הפרטים, אבל מרב אהבתי לספרותנו לא אוכל לבלי לקצוף על השמחים במתנת חלקה המסכן ומתהדרים בה ומתנפחים כדל גאה, נם לא אוכל לבלי לקנא באחיותיה החיות באמת. הקנאה הקשה הזאת ביחוד תאכלני בכל פה. במסתרים תבכה נפשי תמיד ותקונן את הקינה הישנה: כל ספרות על תלה בנויה וספרות קדשנו משפלת עד שאול תחתיה... משפלת היא ספרותנו ראשית כל ביחס המראה החצון, לא תאר לה ולא הדר. נם תורה מפוארה בכלי מכוער חוט של חן אינו משוך עליה ואינה מסונלה למשוך אחריה את הלב, וביחוד את העינים. ואצלנו - הכלי הוי מה מכוער! (רק בימים האחרונים הוציא "אחיאסף" איזו ספרים במראה יפה - זכרה לו אלוה לטובה!) -הספרים נדפסים עפ״י הרוב על נייר מנונה השוה לצור על פי צלוחית ובאותיות מטושטשות ובסדור משונה , באופן שיעוררו לפעמים נועל נפש בעיני איש בעל טעם יפה. בימים האלה נתנלנלו לידי ספורי מאפו בהוצאה חדשה, ומה התחמץ לבבי למראה "הכלי המכוער" שבו הנישו לפנינו המו״ל את ״התורה המפוארה״! אל אלהי הרוחות, הכן יעשו נם הנוים לספרי נדוליהם? ואם נסב עינינו מהמראה החצון של הקנקן ונסתכל במה שיש בו, אם נזרק הקליפה ונשים לב אל התוך של ספרותנו החדשה, אל כבודה פנימה, נראה נם כן פחיתות ושפלות במדד. מרובה, במדת עוג מלך הבשן, עד כי אין להתפלא בלל אם ישנם אנשים קטני־אמנה הכופרים בעיקר מציאות ספרותנו החדשה. ובאמת - הזאת ספרות ף חזון ספר חדש בכלל יקר הוא במאד, ימים ושבועות יעברו ללא ספר חדש או נם מחברת חדשה, וכבוא אחד הסופרים לזכות את ישראל בספרו החדש אז הקורא המבין לרוב יקרא עליו(על הספר ולא על הסופר חלילה): נוח לו שלא נברא!- זורנאל לפרקים קבועים, אשר בו ישמע במעט קול דפק הספרות, אין לנו אף אחד. המאספים השנתיים עוברים וחולפים כצל עובר ונובלים בראשית צמיחתם כחציר גנות. ובכן ספרותנו כמעט כלה תתבוץ ותצטמצם בתוך ד״א של העתונים היומיים שהם אוצרות כל כלי חמדתה. כמה עלובה היא הספרות שעתונים בני־יומם הם כלי מבטאה! שני העתונים בארצנו הם כמעט עמודי התוך של ספרותנו. שם ישלטו בעלי "המאמרים" שלטון בלי מצרים ורבים עושים להם שם נדול בעולמנו הקטן כשם הנדולים אשר בארץ. אם יש קונה עולמו בשעה אחת, הנה הוא סופר עברי בספרותנו היומית. ב״מאמר״ אחד יכול להבראות אצלנו בעל־שם. מפני מה זכה פלוני לשם ״סופר נכבד״? הלא בכתבו איזו מכתבים במ״ע פלוני. ואלמוני במה קנה לו את השם ״סופר מצוין״?