Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 234

פ ר ד נ* 234 לב הגביר פחד ורחב, כי בלי עמל הצליח לגלות את גנבתו, ויקם וילך עם משרתו הנבלם אל המקום אשר הכסף טמון שם. - מה היה? - שאלה הגבירה את אישה בשובו הביתה . - הוא השיב הכסף ואגי גרשתיו. - הלא אמרתי לך תמיר , אישי, כי ה׳ יעזר לנו, ואנחנו געבוד אותו תמיד. רכושנו הלא בא אלינו בעמל ויגיעה, רכוש כשר הוא בידינו, ועל כן בל הנוגע בו לא ינקה, עונו ישא בעולם הזה ובעולם הבא, וה׳ יוסיף לנו כהנה וכהנה , בי הוא חייב לעזור לנו!.. - כאשר תשמע עדה את הבשורה בי גרש בחירה תקרא לבכי ולמספד - חמד הגביר לצון - לפי דעתי נם ידה היתד. עמו לגנוב את הכסף, ועל כן טוב היה להשיבה אל אביה, - ומה תננב ממני? - ענתה זלפה - הן לא על אוצר הכסף היא מופקדת. לא " תשאר נא לשבת עמנו בביתנו. לא טוב אם יאמרו הבריות כי לא נאבה להחזיק בביתנו את קרובתנו העניה. אמנם היא לא זכתה במעשיה לשבת עמנו, ועבודתה איננה שור, נם את הלחם אשר היא אוכלת, אך אל נכון ה׳ יעזר לנו... אולם מאד יצר לי על אשר לא שמת את "הבחור היפה" בבית הכלא. גנב כזה ראוי לעונש קשה; אנהנו השקינוהו נדלנוהו והוא משלם לנו כאלה!., - לא חפצתי למסר את ישראל לערכאות... ילך לו לעזאזל אחרי אשר קבלתי את הכסף, וידי לא תהיה בו - ענה האיש. - אולי הצדק אתך - אמרה זלפה - ב״אשר לא רחצתי ידי" נבטה כי הוא בעצמו יענישהו, הוא בידו החזקה יראה לנו נקמות בכל אלה אשר יאמרו לעשות עמנו רע, ואותנו יברך על אשר נכנסנו עמו לפנים משורת הדין... א. ז♦ ראבינאוויטש♦ 4- 0^ כ$ו 0־־(£X0־־(!