Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 233

233 כצל ה ה ם ן6 מאליו כי אוסיף על שכרך, ואם לא, תוכל לעשות לך מסחר לבד, כי איש ישר וחרוץ אתה, ועם סך כסף כזה תמצא מחיתך בכל אשר תעשה. שמואל עלה פתאום עד כסא הכבוד ... - במה אודך, אדוני, על גדל חסדיך? - הוציא שמואל בעמל משפתיו, כי לבבו היה מלא שמחה וגדוש, עד כי לא מצא במה להביע ולהבין את רגשות שמחתו ותודתו לפגי מטיבו. ~ אין לך להודות לי, כי שאר־בשר היא לי עדה ועלי להשיאה לאיש, וטוב כי אתננה לך, כי אותך ידעתי משנות ילדותך כנער ישר וחרוץ ולא עם־הארץ. הנני עתה לאמר שבחך בפניך כי עבדתני כל הימים באמונה. ואם פעם אחת הסכלת לעשות, אין זאת אלא מעשה נערות... האין זאת, שמואל? הגביר הביט אליו בשחוק קל במבט חודר. שמואל השפיל עיניו לארץ. - אמנם כן רק מעשה נערות היה עמך. אמרת כי חקה מאוצרי חמש מאות שקל ותקח לך את עדה, ואפשר כי אמרת כלבבך כי אחרי שיעזר לך ה׳ תשיב לי את הכסף. ואולי עדה בעצמה השיאתך לעשות כאלה!.. - חלילה ׳ חלילה!- קרא שמואל ברנש - מחשבה כזאת לא תוכל נם לעלות על לבבה הטהור. - אל תאמר כי לחטא אחשב לך, אך סכלות הוא, מעשה נערות, ולא יותר, יש ננכה ויש גנבה: יש ננכה, שהגנב עושה אותה כמשלח ידו, לשם עסק, ואז היא ראויה לעונש, ויש ננבה שאיננה אלא דרך ארעי, ואי אפשר לקרוא לזה בשם ננכה... אולם עתה אחרי ששמעת מפי את אשר אני אומר לך, ואנכי אמלא לך עוד חמש מאות שקל. הישר הדבר בעיניך? לב שמואל נמם כדונג מדברי אדונו, ערך נפשו שפל עתה בעיניו מאר ויאמר בלבו, כי איננו ראוי לטוב אשר אדוניו חפץ לעשות עמו, איננו ראוי להיות בעל לעדה התמה והישרה.- הגנבה פגול היא ותועבה, ומה נם באופן נס כזה - חשב שמואל בלבבו - לו ידעה עדה את אשר עשיתי כי אז בצדק ירקה בפני, ואך אנכי אמרתי להוסיף גנבה על גנבתי - לגנוב נם את לבבה, לכחש ולהעלים בפניה את מעשי הרעים... לא! חפץ אנכי להיות אדם ישר ונם אם אובד בצדקי! אשיב לו כרגע את כספו, ארחץ בנקיון כפי אולי אנקה... - אמנם שניתי מאד!- קרא שמואל בתמו - הנני להשיב לך הכסף כרגע , ואתה עשה כחפצך: אם תסלח לי ותקים דבריך - טוב, ואם לא - לא אבקש ממך מאומה. ונם לעדה אנא תאמר, כי מאד, מאד צר לי על אשר עשיתי ועל העלימי ממנה את מעשי. (15)