Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 232

פ ו* 1 5 232 להבטיח לה בי יוציאנה למרחב ויחלצנה מכלימעניה; אך בדבריו לא נשמע האמון והבטחון אשר מלפנים, לפעמים רעד קולו וגם ידו רעדה בתוך ידה... לפעמים היה תפוש באיזו מחשבות ולא שמע את אשר שאלה אותו. עדה לא היתה בעלת שבל גדול וחד; אך מאהבתה הגדולה השכילה לתפוס נם רושמים דקים; אשר נשתנו בדרבי אהובה. -מדוע רוחך סרה; שמואל? - רוחי... רוחי? - שנה שמואל במבוכה ויתאמץ בבל יבלתו לעשות לו פנים שוחקים, והשחוק אשר רחף על פניו יכול להעיר תוגה בלב הרואה יותר מכל אנחה - רוחי... אין דבר; עדה. - אל תבחר ממני; שמואל - התחננה עדה. - האמנם תחשדיני...? - אמר שמואל ברעדה; בחשבו בי היא חושדת אותו שהוא גנב הכסף. - מה אחשדך? האם אינני יודעת אותך? ומה יש לחשד אותך? מובן מאליו; בי לא גנב אתה. - ואם הייתי גנב האם אהבתיני? - שאל פתאום שמואל. - למה תדבר הבלים כאלה? זלפה אומרת בי גנבה אגי; אבל באמת גם אתה נם אני לא שלחנו ולא נשלח ירינו בגנבה. מה קשה היה לשמואל להסתיר את סודו מעדה! הוא היה רגיל תמיד לגלות לפניה את בל מסתרי לבבו; כאשר יאתה לשתי נפשות הקשורות יחר באהבה; וההעלמה היתה בעיניו כקיר בחל; אשר לא נתנה לו להתקרב אל אהובתו התקרבות גמורה. על כן סרה רוח שמואל; וישכן עליו תמיד ענן התוגה; ולפעמים שאלהו אדוניו איזה דבר פעם ושתים והוא לא שמע; ויען מענה שלא ממין השאלה. והגביר ראה כל אלה; גם ראה בי שמואל ועדה נוחים זה לזה ומתלחשים לפעמים יחד; והחשר התגבר בלבבו... ויהי היום ושמואל בא לחשב איזה חשבון ויקה הפנקס בידו ויבט בו שעה ארוכה ולא הבין מאומה; וארונו ישב על ידו, התבונן בו; ויתן בשחוק קולו. אז נפקחו עיני שמואל וירא; בי הספר הפוך לפניו; ראשו למטה ושוליו למעלה. ״ אמנם ל״בעל־מחשבה" היית - שחק הגביר- אנכי זה כבר אמרתי לדבר עמך... אין זאת כי אם יודע הוא ומבין כי אנכי גנבתי הכסף - חשב שמואל בלבבו ויחרד; ופניו הלבינו עוד יותר מאשר הלבינו בעת אשר נאנס לשקר שאבד הכסף. - שמואל!- דבר האדון רכות - הן מלאו לך עשרים שנה ועת לך לקחת אשה. לב שמואל שקט בשמעו את דברי אדונו; ויחרש ויט אזן לשמוע. - והנני להיות לך לשדכן. הלא ידעת את עדה בת חדת אשתי... אם מצאה חן בעיניך ונתתי לה אלף כסף נדה. ואז אם תחפץ תשאר לעבור בבית מסחרי; מובן