Ha- Meʾasef · 1811-01-01 · (1811) אדר תקעא · p. [Seite 26]

פחדים אל\ לא יתילדו עם האדם׳ ואינם פחד טבעי / כי איך יפחד אדה מדברים שאינם בעולם/ אך הוא חילי• תנוך רע / האומנים / ההורים / ואנשי 3ית יפחידו אין ל3 הנער בדבריה יזר3יס ה3ל יבספוי־י נשים / וקול פחדים אשי יקראו באזנם, וראוי לקרוא פחד הזה כשם חררה (פייגהייט) וע״ו אחר הכתו3 חרדת אדם יתן מוקש — שמעו אלי מחנכי הילדים, וחורה דרכם! השחרולכס לתת מגור 3ל33 הנער * * לא תציגו לפניהם דמיונות נוראות מפחידות ותקראו לחו X ״אל תגע בו/ שד הוא! מלאך משאית זקן טורף ילדים! " וכהנה דברים רבים חרבים פחד הגל. כל מכירי ויודעי *)^דע כי רחוק מהבלי שוא אני/ לא אאמין כאמונת ה3לים אלו/ גכל זאת לא אוכל להכלא תחת לשוני ומדוע אכחיד האחת ואבוש להודות בשער / כי לפעמים בעת שאני הולך מהרה ופתאום ממקום אור לחושך גלילה 4 לא אמלט מפחד פתאום אשר יבהילוני מעט בראשונה טרם רעיוני ישיבוני כי לא מחכמה אעשה זאת וכי הבל הוא/ אמכם הוא רק לפעמים / בכל זאת עדן בא הפחד/ומאין זאת לי? אס לא מסיפורי הכלים / ועל עמודי הזיות ומעשיות מבהילות אדני הפחד הזה הטבעו. הפחד הזה לי חסכלות המינקת אשר למען החריש קול בטי דפקה על הדלת מבחוץ או על החלון וקראה אלי לאחר : השמעת קול איש הזקן העוטה בגדים שחורים/ לו מזלג שלש שנים/ וקרניס לו t *) אמנם כן כתב האדון קאמפע בעצמו וזה לשונו מחש / אבל כן גס עמדי וכל ישר לבב בבקנו את קרביו ורעיוגיו ידאה כי גם אתו תלין משוגה זו -