Ha- Meʾasef · 1811-01-01 · (1811) אדר תקעא · p. [Seite 23]

למלמדו לחוש, וכל עוד הגדול^חחבירו ייצרו גדול יזמנו < אך הכובש את יצרו יהיה לשר י^דין על כחות נפשי ויתפעל מעט כידוע. והיונק כי יצעק מחכאובו אז תשתעשע נפשו במרים תחרים ותעביר דעתו חחכאובו < לזבל השחר לך לבכות עחו או לנתחו מאוד מאוד. או לנתחהו על כאב קטן בלתי נרגש כאשר עושים אבות ואחות בעלת רחמנות שוא כי יחליקו לשון, והבן מה יהיה משפטי? יהיה חלוש החזג רפה ידים נגוע החכאובות יפחד לקול עלה נדף הנובלת על רגליו ויצעק כאלו אבני אלגביש עליו תפולנה. וכל יחיו■ כעם * ומכאובי©. חבל אם תרגיל את הנער לסבול כל דבר עד מקום שכח אדם מגעת לסבלהו. או או יגבור על כל לימי©/ גס בין חרמת ילך/ בלי פחד. מלא פצעים וחבורות הנהו. ולא ישא קולו לאחר : אוי לי כי נדחתי: אבל י*שא כל דבר בנקל ודומיה. וכל אדם אשר אתו לא יהיה להם למשא׳ ונפשו לא תשע כלל לחכאומת כאובות מארן בשפל תעלינה עליו. וטוב לו כל# הימים * .2 העצבון (טרויריגקייט) האבלות היא בת הכאב. כי החכואב יוליד עצמן / והוא יקיץ בחייו. ובהתתוק האיש על הכאב' תפול גם האבלות ארצה תחת כפות רגליו. ויהיה טוב לב תמיד. •3 חלי נפש הוא שהנפש תשב בדוחן הפשעים כל תכונותיה כלם נהפכו למרע והוא אלי רע ביותר. ואוי למחנך שחינזט גורלו באלו * ורפואתם קנית חדות טובות מטות אתרי קצה המתנגד כלי שיוכל להעמיד כאותיו על האמצעי כמו שהאריך בזה רגינו משה איש אלהיס לקחונה פרקיו ע״ש * ודברים