Ha- Meʾasef · 1811-01-01 · (1811) שבט תקעא · p. [Seite 5]

— לן — תשופני. ואס גם סעיפי נחו וחלומותיי חלפו ׳ האס שכבתי* בשח ואישן ואין מחריד ז יללת רעיתי עוררתני. אהה! הרק ליגון תפתחנה עיני ז הגם לרגעים לא יעזבני. להבליג נפשי?— הן בעדי ירדו דמעתה על לחיה ׳ והיא לא ידעה עודנה כי הסתיר ה' פניו ממני ואל מנחתי לא שעה * נשוא בכיה וימנה לא יכלתי ׳ החרה לי את מנוחת יום יאתה •—־ קנאת אתי אכלתני—כל מעשיהו יכוננו׳ לרצון המה בעיני כל ׳ בעת יבעתני הזעם *—ארחחך מחלה רעיתי׳ אהבתיך כנפשי— הה מדוע תחסוך גס את לענה וחש בין מעט רגעי מנוחתי?/, ויעמוד תחת אשדותהר שתול בסבך ובברושים* ויוסף לדבר: /׳תנומה מתוקה׳ אל תמנע ממני פה רפאת תעלתך! הה מה רבו יגוני! כמעט באתי לאהליכגבר אין איל ועפעפי לא נסגרו עד כה׳ הן יללת אשתי תנרשני * לא ידעתי שלד פה אישן בטח ושאנן במקום ערירי ׳ אס גס עצי השדה לא יחרדוני בחנוחתי ־ — אדחה ארורה! אשר תבקשי עבודת פיך להוציא צמח מחיקך להאריך החיים והעצב — נא אך לרגעים אל תנידני! אנוח מעצב וימן ונפשי תרגיע * " וישכב ארצה בין דשא ופרחיה וירדס* ואניחלך מבני בליעל בא על ארחות עקלקלות וימצא את קין ויתיצב עליו וישחק בקרבו לאחד:, האת! האח! יום קיתה נפשי הנה בא! ועתה שחורות עיניו אאחח בחבלי תעתועים וארגיוהו בחלומות נרפים למען השג חפצי. מזימות ודחיונית׳ החזיקוני בחעוזכן י דרושנה חזיונות׳ בקשנה תמונות אשר תעוררנה בקרבו קנאה מצוקה וקצף זעום — עוררנה בלגו תאוות יוקדות וחרדת שאול ברוחו תהימנה־׳' כן זעס העדין׳ דשטת על הארך והנה קול