Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) חשון תקעא · p. [Seite 24]

נו ופי־ום הפסוקים י״א וי״ב כן: בכל חקוס אשר יש גחא "ש נצה ולא נמצא בצה בלי חים / אס כן בכל חקוס אשר ים גחא יש חים ✓ ואף גס זאת עודנו באבו לא יקצר קודס כל תציר יבש * אחור אשתה החציר הנקרא בל״א (קרעטן גראז) נקרא נצה או אחו בלשון עברית f כי לתציר ה!ה יש טעם חלת המבריא הבהחות ׳ ועל ק היו זורעים הגחא עס הבצה יחד לחען תאכלנה הבהחות הרועים שניהס יחדיו / וקראו פחו בצה כי הוא צוחח בבוץ ובשפת הנהר ׳ וקראו אותו אתו בעבור האתוה אשר יש בינו לבין דשאים אחריה כאשר הזכרתי , לא יק ט ף ׳ לא יקצר * ועל השרש הזה אמר בעל יריעת שלחה חלק שלישי דף י" ט ע״ב: וקטף חורה על הפך חץ כריתה של קציצה / שהקציצה מין כריתה הצריכה כת אמיץ כגון כריתת דברים קשים כעץ ואבן ועצמית וחתיות כחו שנתבאר בסמוך׳ וקטף הונח על חץ כריתה קלה שאין כת חרובה צריך לה היינו כריתת דברים רכים וקלושים כגון הדשאים.וכו' עכ״ל ־ ולפני כל חציר ייבש ׳ קודם(רשי ז״ל) כל חציר ייבש/ כי עליו גדולים מאוד וכת כל עלים הולך ודל אחר כלות הפריחה׳ גם יאבד הריח בשחיס אשד לי ׳(יג) כן ארחות שוכחי אל / כחציר הזה אשר גאון והדר לו לתועלתו יכרת מהר ׳׳ ואס לא יכרת ייבש / ק האיש אשר גאון וגובה לו/ וישחן וישכח אל/ לטובתו יענש לשום אל לבו׳ וישוב לה' / ואז יש תקוה לאחריתו ׳ כאשר אחר ואחריתך ישגה מאוד ־ ותקות חנף תאבד ׳ ואיננו כן איש חזיד ברשעתו/ איש חנף / כי אין לו תקוה גס שמו וגס זכרו לנצח יאבד. ודע כי החלה תקוה בכל הוראתה הושאלה חן קי. (יד) אשר יקוט כסלו ׳ ענין כסלו כחו אס שחתי לכתם כסלו אשר הוראתו מבטחי׳ וענין יקוט כחו אקוט בדור אשר הוראתו קצתי / ולנן נקשר עם בית (אוצר השרשיס) וכה נלי בית הוראת אשר יקוט כפלו ׳ אשר כסלו מתועב הוא. ובית