Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) תשרי תקעא · p. [Seite 9]

ט ' ( כשמוע האביון ברזילי את קולו, וירץ לקראתו נשמחה וי^חר C צ שלום בואך. האתה זה אהובי אות? שלום לך * ן I מות (אשתאה) אהובך?—אנכי אהובך? הגס ידעת אותי? I ברזילי הן אדוני הן / וחאז ידעתך קראתיך בשס אהובי j ורעי אלופי ומיודעי, אארת אי יתן ואחצחך אבוא עד תכונתך ואפשתך כחטחוניס * ועתה ארחוק שמעתי קולך / ושנסתי את חתני לרוץ אלין לראותיך פנים אל פנים/ ונפשי תגל בך תשיש בישועתך . מות ■* (בגובה לבב) שמעת לאשר קראתי באזני כל יושבי הארץ? הקשיבה אזכך לאשר דברתי. ברזילי ״ שמעתי שמעך - — מות יראת? צללו אזניך לקול שפתי? בחילי * (מצחק) לחה ידבר אדוני כדבריה האלה אל עבדו? מות לחה זה צחקת׳ האתה לח תירא מחני? חחני גבור ציד לפני ה' •— בחילי * עד אן תמלל אלה,, •ורות כביר אמרי פיך . מות ־ למה ׳ השקר בחכי / התדברנה שפתי ראיה i . הכני ענה בי! בחילי ־ הקץ לדברי רוח . לא מחכמה שאלת על זאת .r מוחי. * (נתאלח כעס ואחה) דבר אתה ואשמע . ברזילי כתר לי זעיר ואנכי אחוך: לחה תרבה ותדבר גבוה/ יצא עתק מפיך? ״ יחד עשיר ואביון ־— גס לעני והלך — חשאתי יחתו כל יושבי תבל ״. הרבית חילך/ויגבה לבך בחילך/על ק אתה אתנשא לאחור אני אמליך אך שנאתי כל גבה לב הדוברים. בגאוה ובוז אן הארז אשר בלבנון , עד האזוב היוצא אן הקיר .— דע חות! כי 3 2 t שקר