Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) תמוז תקע · p. [Seite 17]

המזן והמקום ד *גס שחתי כוססות■ מספרים אחדים/ גם מס' הקדות לאויסט״ו ׳ קורה נבוכים לנר ישראל הרחב״ם ומדרשי חז/#ל / לקטתי הרבה כאשר יראה המשכיל׳ ובתוכם נטעתי גס תבואתי אשר חנן ה' אותי. התכלית הכללי אשד תצא חחחברת הזאת פי שנים לה תהיה. a) למען יראו האבות והחורים כי ראש התרבות* מקור החינוך נשכת;ה כמה מעיני אנשים רבים וכמעט מכולם ׳ והוא/ ני ה ט 5 ע ׳ היא אבן טחן בצת יקרת התרבות והחינוך ׳ היא תפעל בעח כפי חסת ידה על האדם לעאיתו לאיש/ היא עצם החינוך, ותרבית האדם אך מקרה היא לרוב *) נ1) ללמד לנער דעת לטעון בעצמו עלי כוחותיו׳ לתמוך על עמל נפשי יותר מלתמוך על אנשים וולתו ־ רע המעשה מהנערים הישנים בשנת העצלה עדי יבא איש ויעירס ׳ בחשבם כי מעצמם לא יוכלו עשדת דבר בלתי ידי אחריס / לא כן הוא ׳ כל איש אמנם יהיה׳ את אשר בפועל כפו יהיה — אחרי יקיצה מעוטה כאשר נאמר להלן-^-לא את אשר אחרים יעשוהו ׳ המחנך ואומן לא לצורף כסך לפסל ידמו ׳ או לחרש עצים, לעשות דמית אדם.׳ כי.א ס ,ליושב.נטע (גארטנער) הנוטע גן ירק וישקהו ׳ ובכל פעולותיו לא יוכל להוציא אף חוטר אחד מתחת המגרפות, אס לא יד הטבע / עצמות היקום קזציאהו —. בדרך ההטך הוה אעלה מעלה מעלה׳ ראשונה אדבר מענין יונק שדים — אשר מחינוכו לא נמצא עוד -< ■. דבר *) כי המעשה בדעת נאטיכטליך האכדפלן) ■כת ההמצאה (איינפאלל) הית׳ וההחצהיז הלא היא. חחות. המקרה r-.i־- נ ־ ]