Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) סיון תקע · p. [Seite 6]

נ ער c י פלחו היהודים לשאת< ובמרירות לבם אבדו רבים חת נפשש לדעת / ורבים הרגו חת ילדיהם בידים / לבלי הניחום בידי הרשעים החלה* ועוד רעה חיזרת עסה להם המלך/ בתחלה הרשה להם לצחת מחרצו דרך שלשה חופי הים׳ וחחרי ק השיב חת פקודתו / ולח הרשה להם רק- חוף אחד* וזה גרס מסעות וטורח גדול ליהודים הגרים בגבולות רתוקים/ וכמה מהם כבר עשי הכנותס ללכת דרך חוף חתר/ ויחבדו כספם/ ועשו הוצתה כפולה/ עד חכד רכושם בענץ רע / והם הלכו ודלו טרם נסעו מן החרץ * ומה רבו הצרות חשר סבלו חותם המגיעים לחניית! יזחוד הציקוס המלחים והחובלים / ויהיו בעיניהם כהפקר/ כי גס לעיניהם טמחו חת נשיהם ובנותיהם ׳ חו לקחו כל רכושם חשר נתנו להם חותם חשר לחל ידם / למנוע הזחה הזחת* וגס הנסאר״ס בחרץ וקבלו עליהם דת נוצרים סבלו צרות רבות אין קץ / וכל חקרה לא טוב אשר קרה ליושבי ארץ תלו באשמת האומללים האלה / ואחרו / כי אך כחש יכחשו באמונתם / על ק נגעה בהם יד אלהיס * אז נפלדעליהס ויהרגום כל הנופל בידם־ ובכל זה נשארו אנוסים רבים גס בחריצה הזאת/ ועודם שס עד היום הזה* ורבים מהם עלו לגדולה ׳ והופקדו למשמרות גדולות/ הן בחצר המלך/ והן במדינה* וגס בין הכומרים ושופטי האינקיויזיטיחן ימצאו רבים מהאנוסים ־ כפי עדות כותבי, דברי הימים * ואין למאמין בדת ישראל להרהר אחריהם / ק יעשו זאת להגן ולהציל כמה נפשות מישראל הנופלים בידי האכזריים האלה׳ והנסתרות לד'אלהינו * ־י— ואלה שמות האנשים הגדולים אשר היו ביין המגורשים יזשתי הארצות האלה: הראשון