Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) ניסן תקע · p. [Seite 25]

[ נה C את התפס‘ דון וויטאל * ויתוכאו יתד איזם שעות ביו£ יזחורף 1413 פד עת הזמיר 4*14' והפאפסט בעכע- דיקט בעצמו היה במקום הוועד׳ אז שלת לפעמים תיש אחר במקומו * ולמען החניף תת היהודיה ולהטות לבס בדבר פתיי, דבר הפתפסט עמהס במענה רך מאת/ וגם השיב להם כל הוצתות וצרכי הוועד/ עד כי תהבוהו היהודים באמת/ ויחשבוהו לתיש טוב ותוהב ישרתל/ וכבוד עשו לוי אך חמתם במרה בקרבם על המומר היראכיחוס ׳ תשר הטה אותו לעשות המעשים האלה / ואשד היה המשטין הגדול בדבר הזה * ובטרם הלכו חצחי ישראל .למקום הוועד נקראו אל הפאפסט/ וימי אליהם בדברי חנינה ׳ ויאחר לה0/ שיאמצו לבבם / ולא ייראו / רק ימרו כל מחד העולה על דוחי/ לגרר האמת. ובויכוח הראשון התחיל הפאפסט למר* ויאחר לחכמי היהודים: תדעו׳, כי לא, באתי ולא שלחתי אחריכם / כדי להוכיח מי חשתי הדתות אחת? כי ידוע אצלי שדתי ואמונתי אמת וכו' / אך לפי סהיראניחוס אחר/ שיוכי-ת מתלמוד הרבנים שלכם* היודעים יותר מכס\ שהמשיח כבר בא/ לק לא תדברו לפני רק גמר הזה לגד"" ואחרי כן שם להיראנימוס בניו / ויצוהו להתחיל הויכוח אז התחיל המומר הזה במאמר התלמוד: שיתא אלפא הוי עלחא וכו' ושני אלפים ימות המסיח׳ ורצה לברר חזה אמיתת משיחם*. והשיב לו דון וויטאל תשובה נכונה* וכאשר על זה נתפעל הפאפסט / ושלוחי ישראל1 חרדו, והתרעמו על ר'אסטרוק/ והתנצלו אוהו ונקשו שלא יהר הפאפסט, ׳ כי האיש הזה לא רבי בהסכמת כלם*