Ha- Meʾasef · 1810-01-01 · (1810) אדר תקע · p. [Seite 7]

נ עא t ולהשפד אשר ספד הרב הגאון הגדול המרוח רמוה׳ צבי הירש זצ״ל, קרא מספד המרורים׳ ולאשר. ספד גיס! הרב הגאון אב״ד 3ק״ק קראששין: צבי לצדיק׳ ולאשר ספדהואעצמ1,::הגץן לבי, ולתולדהקראבשסמעללי איש. ("־ותמוה יתמה כל משכיל על החכם המחבר הזה, כי ירד ממעלתו, דצמד גם הוא בהרגל לא נאה, להרבות בשמות פרשים לעניניס הנאות ומספיק להם שם הכללי. והמנהג כמנהג המחברים החדשים, המה יתנו שם פרשי גס לספרי נביאים הנעתקים מהם, וגס פורשים פיד בשס ההקדמה, אשר יקדימו להם. ועל זה נאמר: פרס אחר הכלל אינו אלא למעש. אמנם איש שוב שעם ודעת כמחבר הזה, הי' לו להתרחק מיעלי שמות נצלה.—) והנה אין לנו מצוא חפץ ודבר דני, ולא דין ומשפש לנו, לבקר אחרי איכות הדרשות וההספדים הנזכרים האלה, אשר סגנון אחד לכולם, רק זה מעמיק וזה מיחיב, זה יחדד וזה יחדה, זה גורר וזה תעורר,!כלס לתורה יבקשו, לברר ללבן ולגלות עמוקות במאמרי חז״ל הקדושי', ולבא בסידמדרשיהם. עליהםישפעי התורניים, ויבקחהו הדרשנים. ומעולם לא עדה על שדה זה בעל ההגיון וצחות , לעבור עליו בעין בקורת. אמנם על מעללי איש תשקף עין ויבחן לה המבקר, היא התולדה י, וסיפור קורות הגאון המנוח, איש גדול הנייל, אשר נבעה מעש סופר מהיר, וממתת שפתי חכם. ומי כמו המחבר השלם הזה יודע יותר כל מצפוני מסתרי האיש המופת הזה, הן במקרות ותלאות חייו, והן בהנהגותיו ומדותיובהיותו גודדבחדריו, או גחגרתהניהיתו? הלא הוא הסתופף בצל קירתו ימים רבים