Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) טבת תקע · p. [Seite 19]

4 Vif■. יי׳ f׳ נ יט t יצנן נא עתה ה׳ רצנו, והאר פנין אליכו!— זה הים הגחל ורחב ידים, להבדיל בין הארץ לארץ, יצב גבולות עמים, גוי מגוי ולאוס מלאום יפריד. והנה, אניות שם יהלנון סוחרים אל ארץ רתוקה, לערוב מערניהם, להרבות רכולתס למרחקים, והיה סחרס קודש לה', כי גס חכמה ודעת ישאו למרחוק, ונגש איש ברעהו ועם בעם, והיו לאחדים כל יושבי תבל. פן הדנר אם עמים קרנות יחפצון: צבאות ידודון ידוחן, ומירכתי ארץ גויסיעורו ללשונותס נארצותס, .קרב איש ברעהו, באץ מבין את לשונו - אן לא לעולם ירינו, לא לנצח תאכל חרב, ברבות הימים שנאתם וקנאתם תאבד, וברית שלום ינחתו. אז יהפן לבבם, איש את אחיו יכיר, ורעת רעהו לא יחשוב עוד בלבבו, אחד באחד יגשו, יחד יתרעו ימתיקו סוד, ולעס ההולכים בחשך, יהל אור במושנותס; ותמלא הארן דעה ויראת ה', כמים ליס מכסים. כי אתה אלהיס טוב לנלורחמיךעל כל מעשיך, לא לתהו בראת התבל, כי אם לכבודך יצרתה אף תעמידה, ועיניך פקוחות תמיד על דרכי בני אדם ומעלליהם, להוציא יקר מזולל, להפוך קללתם לברכה, ורעתס לטובה. ועל כן גס היום נשימה יד למופינו, ולבנו אל ימהר להוציא דבר לפניך, על אודות התלאה הגדולה אשר מצאתצן בימות עדתנו, זסכות בענן לך מעבור תפלתצו. חננו עתה אלהים חננו, והאר פניך אלינו! שופט תבל בצדק ולאומים נמישריס! הנה שקעה האר| ממלחמה, החרב שבה אל תערה, לא תרע עוד ולא תשחית בגבולנו; גס אדונינו המלך שב לביתו לטוב כ ב ב 2 לנו