Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) טבת תקע · p. [Seite 13]

ר נעו * ■■ אשי מדדן ינק? ואתם עבדי ביתישי? אל ׳עוד תקראו שמו: דודהקטן? מידי המלן נתן לו המנע והחנית הזה. — רקח האדמוני עס יפה עיניס את המנע וישימהו על ראשו, ונידים חורדות הניף את החנית;— ויהי בעיניונאונד נחו, כאיש אין זרועו עוז, ויקוד מול המלך, וישב לו את כלי הנשק, דנט השמים וירוח לו 1 ויקרא: אלהים! היה אתה מגן וצנהלי! ויענו רבים מהעומדים עליו: אמן! ינרכן הי! צלח ורכב, ויעזרן שדי אשר נשחת 3ו. ויקרא מלן ישראל לשנים מהגנוריס אשר סביב לנסאו, ויצו ויניאו את דוד אל האהל הקרוב, ניבא השמש, סר יפעתו ממגדלי ירושלים. נין הגמדים שכנהנער, נאהל המלך שכן רועה הצאן, ויישן שינת הגנורים. טרם אסף הירח את נגהו, ותענור התנומה מעיכה, עד לא התחנאו מכני נשף, והנם שמעו מתו רננת נקר, (יתמהמהו עוד לשמוע קולו כי נעים. נעד עזרת ישראל עמו התפלל אל אלהיו. כמעט נם הייח מפני יפעת קרני שחר, והמכניס עד לא התחנאו, והנה קול שופר הולך וחזק, קול תרועת מנשר מלחמה נשמע לאמר: קומו! קומו! צאן לקרכ, הלאה ממחנה ישראלי! וין לב הנער בקרנו, כלתה ונכספה נפשו לצאת ולעשות חיל. ובידים מפזזות אחז את הקלע, וחלוקי אבנים נתן אל תוך ילקוטו, וישימהו ויתלהו מעל שכמו לפניו, ויעמיד הלוחם •מלחמת הי וייחל.־- דגש שאול וחכמיו ושריו אתו, ויקרבו אל הנער זינרכוהו ויאמרו לו: צלח! חזקואמץ, ועשהחיל! . «1