Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) טבת תקע · p. [Seite 12]

שר נמים זמירות קדוש ישראל, ואמר: ה׳ מנת סלקי (כוסי.— דינוג לו מקל הרועה ממנע וחנית, (יהי לו הקלע אשפה מלאה חצי הי. ויקרא : הניאוני, הוליכוני אל שאול, הנני אלן ואלחם מלחמתה'! וירא( כלם להב קנאת ה' הנועדת גקרגו, ועיניו ככיחיי אש. ויעבור נין המון הלוחמים, ונאריה אל שלל הוכן לקרב; אחריו הריעו הנערים, ושפתי זקנים נרכוהו." זרגש אל האהל, בו שכב המושל בישראל. ויהי כי נגע נקצה יריעות זהב אשר באהל, ויראו אותו השוערים, וישתוממו עליו, וירחיבו לז את פתח האהל מופז ותרוקס.— קום נא שאול J קום מכסאן, כ• נא מושיע זשראל י בין החכמים הסובבים את הנהא, וביןראשיאנשי הצבא גגש הנער ונידו הקלע ומקלו וילקוטו. ויפתח את פיו(והמה משתאים, ומחרישים יחד• כלמו — ) וידבר בשם אלהיו, לאמר: הנני באתי ללחום מלחמת אלוה! ויאמינו בדבריו, ולא אמרו עליו נואש. צי אמי העלם: נאלהיסאעשה חיל, ונהי אדלגשור, "הלא גם חשה נהג את צאנו, במדין, ופדה את ישראל; ובמקל רועה עמד גס הואלפניכם פרעה. גי נפלאים מעשי אלהינו! ״ כן הגידו חכמי שאול, ויהללו את אומן לב בן ישי. ומקיר אהלו לקח שאול את גובעו, והחנית מימין לכסאו הזהב, ויתנם להנער. קח את כובע הזאב, על ראשי היה בלחמי עם עמלק, ואת החנית הזה , בידי היה עתנגשתי בראש מערכות ישראל ביום קרב. —• גש הל®, ישי הזקן! התכיר .עתה את בנד״הצעיר? אס אשי ילדת«, הזההוא אשר