Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) כסליו תקע · p. [Seite 27]

נ צא r '«!*ק להרגיז גו מורה אמתית לשמה, ונאספו אליו שמה לומדים ורמים מופלגים מארץ פולין ולימא, שהיו עוסקים כתורה,בשקידה רנה, מס ולולה לא ישבותו וללמוד גפ״ת ופוסקים הלנות ואגדות ,. גסמלאוןדיהס , לה'כשאר ידיעות עד שנעשו שלמים נתורה ובחכמה. •גס־ למדו ממנו ז״ל פרישות ■(זהירות ותנהג חסידות י אמיתית ויראה פנימית, ,נאשר היה ז״ל שונא גצע ומואס אפילונממון שהוא של יושר אצל ימים אחרים, ומימיו לא קנל מתנות ממון מנשר ודם היחידים, עם שפעמים רנות הניאו לו דומות כלי כסף ונל־ זהב יקרים, והשיב : פניהם ריקם, ולא אנה לקבל מהם מאומה. מי יוכל לספר ׳גדולות מעשיו, לא יאומן כי יסופר,’ אם לא מי שראם וידע-ושמש אותו, כאשר עוד לעת הזאת(שכתבתי מגלה :זו) נמצאים נגיקהלות איזה אנשים וקנית ששמשו אותו ז זוכרים מעשיו והנהגתו הקדושה ולשרה ולמוד תורתל, .. המה מתמלאים שמחה וצהלה נדנרים ממנו, חכרון שמו י הוא תאות נפש מכיריו ויודעיו מלפנים, כי לא נשמע ולא ׳נראה כמוהו בארצות האלו משנים קדמוניות, על כן; גדל והצליח בתורה ונחכמה, שלמר ולימד, כי כל תוראו לשם שמיס היפה, לא להתגדל ולמצוא מן בעיני נני -אדם, ירק: להרצות כבוד מראו. והיה' לו לב אריה להציל העשוק מיד עשקו, ולא נשא:פנים נתויה, קיים : לא תגורו מפני איש. והפלא הגדול שלא יכלה תאית הכסף . אשר יענה את הכל להעות לננו אליה, עם היותו ז״ל מעופל מניס ונבנות, וניתו ריקן מהכנסה מדובה, כליימי . היותו רנ בקלויז לא היה לו רק ששים ר״ע לשנה דבר קצוב, והוצאה מדונה הכרחית עצומה מאוד עליו. ואף שהי' אדם ענוגורן מאוד, חלוש השבע ורפה המזג ככל זאת נוהג