Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) כסליו תקע · p. [Seite 8]

נ עב 1 מיה מני חרב, וענינו: הלכתי כסום המס עגול האביון י על כן עורי שחר מעלי ועצמי חרה. (ל״א) אבל. יש אבל יחיד ואבל הקהל. אגל יחיד הוא הבכי ומספד תמרורים אשר יבכה האדם על אבדן קרוביו ורעיו כדרך הנטוע בלב כל אדם, ואבל קהל הוא ההספד על אבדן אדם גדול בדורו, בו יסופר נשבח המת, בו ידובר דברים אשר החי נותן אל לנו במליצה צחה, גו ישאו משלם בקינות, כקינת דוד המלך על שאול ויונתן גנו, ואס השומע מתעצב על אבדן אדם גדול הדבורים הרמים והנשאים למשיבת נפשו הם לו, ועל כן אמר המלך שלמה: ־ טוב ללכת אל בית אבל(בית מיוחד למספד גדולי הדור) מלכת אל בית משתה־: אמנם באבל יחיד אין בו כי אס בכי ומספד תמרורים, לכן אמר הנביא ירמיה: בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים־ אולם בימי איוב היו מומרים בקול יללה בקינות אשר קננו על אבדן אדם גדול כנראה מפסוק אשר לפנינו: ויהי לאבל כנויי וכוי, אשר ענינו לאבל לבד היה מורי. ומפרשים פרשוהו דרך משל אמנם כבר אמל רש״יז״ל: אין לן מקרא יוצא מידי פשוטו. 'איבעחעטצונג איוב קאפיטעל למ״ד (דיוו 5מ!^ענדען 5ער1ע ^עהערן 13 c'51'rt!ע5בשט־ 4טפרעכען) כ״ה*_ pH ürtlSipi* ט5מ דעק 11;11 p»hייגעט $יידעגדען »ין טר^הנען, Hm rtn הרנטה im נן. 1ויינג1ס 1)1נ^יקןינ',ג) גי5ט »יינע ^רטער פיר »יינע 1עע$31 דט יי