Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) חשון תקע · p. [Seite 25]

נ נד r להרגיל את■ ליהודים לפי קנהצתמדיינתנו ופעולותיה, מאשר תוכלו לעשות תושביסילווביס ומתוקנים מאלף פאר'אזרחי ארצנו, אשר לאיועילו ולא יצליחו לקטץ המדינה, פחות מהיהודים, וככל זאת אין משאין נגדם, לכל ינתן להם משפשאזירחי כארץ. אס לא יחצה החושש בזכות ה)את', רק לפי ■ חלק התועלת המניעה לכלל הקיבוץ ממצדומלאכתו ״ כמת צרפתים יעמידו■ תחת מרמת'היהודים, עכור רפיון -דם ומיעוש הכשיס ולמלאכת ענודה. כמה י עשירים, כמה אצילים ' (עדעמ״ציע)' ■וכמה כומריס ''אבדו משפש האזרחי, י׳ען ־■‘ט לא מנאשותס, לא מהכשר וימהירות מלאכתם ■יגיע שום תועלת לחניה התדיניית. כי מי זה יחפוץ וישינמהסיאךשונה קשנה, נלתי׳אסיישקול להם מחיר כסף עוני לסוחר!— עלי אלה ראוי לשוסעין, זלהם 'יי', חקי המדינה לשבש מוסר, ללמדם חובתם לקיבוץ המדינה. ויפה אמר הפילוסוף זי) ”כלצלצל "האוכל מאשרלא קנה נזעתאפו, בדמה פאלו גנבו, ולא נבדל רק מעש משודד הדרן, המחיה'את"נפשו מרכוש פונרי ארח. אןס הבודד ונפרד מחניה האנושית, ואין לו עסקעס שוס כן אדם, לו הקשפש והזכות, לחיות כאשר יקר בעי?ץ,־ אמנם השוכן בתוך הקיבוץ, ונהנה מעמל אחרים,;חוב הוא עליו להשיב יימחייכז בעבודה׳ופעולות ידיו, ואין גס אחד יוצא מן הכלל. על כן תהיה העבודה הכרח וחוב גדול לכל ’איש מאישי החברה. כל אזרחי החונק את ידיו ולא 'יעשה I *) רופא