Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) חשון תקע · p. [Seite 10]

1 מב" t ת־רחש גנו מעצמה הרגשה אחת לעשות אחד ממעשים הטונים, או תתעורר ננו השגה מאחת הידיעות, נלי אשר ידענו מהןבתחלה, דש אשר תגיע לנו הרגשה או השגה כזאת ע״י לימוד מאחרים, ויש אשר הורה לנו השכל; כי כזאת וכזאת נאה וטונ לעשות, וישפיע לנו אהגה לאחד העניניס, בהראותו לנו הטוב והנעימות הצפון בהם. ורוב פעמים ילמדונו דברי הימים מעתיס קדומים איך נסדר ונעריך הרגשותינו ותבונתנו לפי סור נכון וע״י זה התעורר רוחנו ויאירו עינינו. אמנם יותר מכלם יכול מלך חכם לנהל את לבנו עיי אשל ומוסר מארחות עצמו. הנה בהיות כי על חסדו יצפה כל האומה, רחשבוהו כאביהם הרחמן, לכן אליו ישאו כל העם את עיניהם בעת צרה ומצוקה, אליו יגלו כל מכאובם, ובזה יש לאל ידו לחקור אחר ס3מ ואיכות הרעה, ולהושיע את עמו נפי היכולת אשר בידו. ומה נעים המוסר אשר נתן לנו המשורר אלהיי, דוד נעים זמירות ישראל, בהללו יקר מעשה הצדקה I גס הוא היה מלך גחל, וידע והכיר צרות עמו, וחק עשה לעצמו לדאוג בעבורם כאב דואג בעד בניו. מה יפו דברי המזמר הקדוש הזה, אשר בחרתי לראש תוכחתי היום, נאים ומכוונים המה למלכנו הגומל טוב, פזר נתן לאביונים צדקתו עמדת לעד (ר״ל פזרונו וצדקתו לאביונים תעמוד לזכר ער בלב עמו, הנכנעים אליו מקיחת לנן), קרנו תחם בכבוד (הוד עטרת תפארתו אשרעל ראשו יעלה ויפרח ממלה מעלה, ני העם יאהבהו ויכבדהו מאוד). גס נמצא רמז מנעימות «עשי מלכנו הטוב, אשרצוה לנו להתאסף היום לדרוש בצדקה, בכתוב הדר הזה (ישעי, ל״ב חי) ונדיבי';ריבות