Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) אלול תקסט · p. [Seite 14]

V [ שג ] מן אתי המיה הו את לא הקנו חכמי הטנע מאומה ♦ ני וולת האלם הס חפשיס מנל חיה / עמר גונה דייקס / ומהרהרים אשר סניב למשנמחס / לא חנוא שם כף טויפת בלתי חרף נפשו למות " גס נזק לא יגיע לנו מהחיה הלזו V ני איכס אונליס שוס נשר ולא ידקו נל צפור כנף / אך מוגלים הצמתים על ראש הגבעות / אשר לא יעלו שם החיות / גם צאן ונקר אינם רזמיס שם * החיות האלה אס יצודו, יעמוד איש על ענר אחד מההר ננקר השכם, ומיד נצאת׳ממחנאם יצזדס אתרי אשר המית את הצופים ני אס יחרץ הצופה לא יבואו הנשארים עוד נהמערה " הילדים הרכים אס יצאו פעס ראשונה מהמערה / ירדפו אותס עד ני לא יכלו עוד לשת אל חורם והיה נתפשים ניד/ והצזד על ידי החתירה יהיה לעת מונשיה לערך שלשה שנועות אחרי סתירתם / ני או המה ישנים ננר כשינה עזה / אך אס ינוא האיש נערם ישנו / אזי נמוד אשר יחתור הציל לפתוח המחתרת יחתרו המה להם דרך אחר נמערה ”אשר יוכלו להנצל י יושני שוויין אוכלים נשרם מעושן או כשל מבושל נמים עס פלפלין או צלי אש גס תלנס יוקח לרפואות תעלה / נמו חלג הדת לאיש אשד אלה לו / הצע חכורה או נדה " גס ידעו" הדרים שמה אם השחץ יהיה קר מאוד או לא לפי חוזק ואורך פתח המערה " והנה רנים מחנמי הטבע הקדמונים ונתוכס באנעט וביפאן נתנו מחכמת חיה וו הפלא ופלא ♦ ונפרטזת מקצירת עשכם לאמר : ״נהגי* עת הקציר עהעשכ * והוא נקוד ש אלול / אזי יתפרדו חנל חנל חמשה או ששה נמספי על נמה מקומות נאות דשא / דלגו ויתורו האס ימצאו עשג או חציר / ונהמצא® אותו ראוי וטת / אוי יכרתו אוהו נשניהס הכורתים רניחו חותו לנגד השמש / על כי יבש * ולאתר איזה ימים ישונו לראות / האס מר יבש החציר / ואם ימצאו אותו טזג / אוי יניח אחד עצמו על גנו על הארץ / או שנים או שלשה לפי מנסת הנעשות נקרב משפחתם / ולעי משאם / וישלחו את ארנע רגליהם למעלה / והנשארים יתנו את החציר יגש