Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) תמוז תקסט · p. [Seite 21]

נ רפה ] בלא יועיל / ורק אחל מד אלף מהילדים / אשר הלק לו b בנינה / יכלת להיות יודע ספר אקר צאתו מבית הלמוד / וכל שאר הנערים אחרי לנתם זמן שמונה או תשע שנים בבית הספר / יצאו משם כגן ארבע עשרה שנה מבלי לעת לתרגם פסוק אחד בתורה / גס צא יבינו לכלכל דבריהם במליצה נכונה כלשון הארץ / אף ני דברים נשגבים מזה ומה נוסיף עול לדבר? נמשי ל את מעמד התנוך כעת בארץ צרפת 4 זאיטאליא / אשכנז ובריטאניא זכו׳ למעמדו בארצנו זאת / ונראה כי כלס כבר הגיע למדרגה גדולה מאשר הגענו אליה אנחנו / ומתה אנשי מדע ושכל J שימו לגנכס על דברינו אלה / זכרו זאת והתאוששו I הבו לכס עצה ותבונה הלום 1 והנה גס אנחנו זה שנים רבות כבר חשבנו על אודות הדבר הזה / ואמרנו בלבבנו; מי יתן ונוכל לתקון את המעות הזה / או להתל תקון מה נפי יכלתנו I והן לכנו יאמר לנו לאיור : הלא עוד מכשלה אסרת תחת ידינו / ושניהם יחד מתאימים זלבקיס זה בזה מאוד / האחד ברוך בעקבות רעהו / ואס עבר עלינו חס קנאה לישר הדורים / אזי גס לא נטמון ידינו בצלחית / מעבוד בכל ינלתנז להשלים את נל החסר / ‘ זהוא / יען ני אין לנו בארץ הזאת ספרים המחוברים על דגל חנוך הנערים / ולכן אף המצא ימצא אחד בעיר ושנים במשפחה / אשר רוחו אזור חריצות / ואש עצורה בעצמותיו / לתקן את אשר כבר עוחו לפניו / הלא נל חריצותו / חשקו / ולהב לבבו הבוער בקרנו יכבו כלמו / בזכרו ני כבד עליו המעשה מאד מאד/ לחכר בראשונה ספרים בגמל רב ולשרת בהם אחרי כן לרגל המלאכה אפר לפניו ולרגל הילדים / הלא בזה יעברו ימים ושנים! ועל זה^ישתומס כל משכיל / ינהל זתסוג אחור ימינו * ויער ה׳ אס רוחנו / ויאמץ את לבינו לאמר i הלא ידענו / ני כל התחלות קשות / וכל איש אשר החל לעמול נדבר מועיל לכלל המין האנושי / לו• חשב מחשבות כאלה / מעולם לא יצא דבר טוב לאור היזם / אגל כל איש אשר התנדב