Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) תמוז תקסט · p. [Seite 16]

[ רפ ] אולחך / הטה עלי אזניך / נמרר נבכי נקונן מאין הפונות t ותאמר ״מקנא אתה לי / תרגו על שאגני וטוני I" — ולי t מה יקרן ימיך / כפנינים רגעץ־ 1 פורה ידידי I תהיינה ע־ניך פקוחות על כל מצעדיך / הן ישטפוך הזמן / ונהמת לריק תתנהס — מדוע לכך יהגה :!<מה אירא / והיום נכון צת 'יעלי אור“? אתי! נירא במוט הריס! נירא דוס שלוס / דוס זעף אף דוס רצון י נ? אמר המלך : מאשרי אדס מפחד תמיד“ וה׳ ממרוס מוריק ברכותיו / לא מצרקהנו ויושר לכדנו / רק לנשותנו אס גס דוס ברכה נדע רב גדלו י פלאות המה ומאלה נחתה ולמוסר תהיה לנו / מה גדלו חסדיו < ומה מצער מעללינו} — פל כן נשימה רסן נפי האהבה / כן מרוב חנוק תתנק נפש ־־־ השממה ואהבה רעיות אחוזות בחבלי אחותן/ ודוס קרב לזרג אשה באחותה / נעזות אהבתן כן" *גודל שנאתן י T לכן שמור לך פן תשגה באולחן / ברח ממקומם ושים פניך לאחוקן העולה על כלנה י הימן אחי ובל תחוח נפשי דוס אהד מתו / עפה נשנלתו / חשקת נפשי אין / הררי זהב ועמודי כסף שחחו אל 0 ך עמק הכני / חומתיימגדלי וקרן ישעי כלו עלי רגע " תבל לא ילפתי מוד חפץ בך; ידידיי1 קמול משכני בחזקת אהבתו / נוגה פניו כמאורת בלילה / על מצחו נזר ההן והצדקה / לכו כאריה ומהלכו כלדא / דפיו שגו הבנות / נטעו הלנמת נמסו / יברכו הוריו / יקללו משנאיו / והיום ישמטוהו באחד הבורות / יבזוהו בפגר מוכס י — כי אזכור ימיס הטובים בהמתיקי סוד אתך! הימן I הלכנו יד אל יר אחרי האהבה / והיא בעמדך הטיבה ראשה / שלל צבעים על מצחה / ותשלח רשפיה וקגער יקוד שדד נעויך / ותתהפך במחילת לפניך ותזמר יקרך והדרך / להמתיק ימיך ולהכיש כל עצנון מסביבך 5 והמות עודך כמסיבה הפיץ ארסו במטען / שדל אדמתו למחות אדמות נעוריך / הה I קטוף שושנה משרשה ■ותכול מאין ריח . רנות