Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) סיון תקסט · p. [Seite 30]

{ רע t ויאמר מאת ה׳ היתה לי ואת/ נפלאות לא תעשנה־ידי אדם " נלתי בשנת תקמ״ה נאשר מתה עליו אשתו רל אשת נעוריו אשר נפשו קשורה מפשה / ויפלו פניו מאד / דלן שחוח ודומם ימים רניס / את פגי עדת* ילודי אשה ברח / ממנחמיס התרחק / ותשתפן נפשו בתיק יגון ונכי / עי אשד נתן לו ה׳ מרפא בלבו ושקד לעצמותיו/ וירחץ את נשרו בדמעותיו וישב אל ה׳ ויקדשהו " כשמונה ושבעים שנה לחיי הצדיק ה1ה ויקרבו ימי נפתלי למות / וה׳ אמר לו: רב לך שכת בעמק הנכה / רכת שבעה נפשך היגון והתמרורים בחיי שפל הלו י עלה אלי השמימה וקצור ברנה פרי צדקותיך אשר שס בעמל ובדמעה ורעת ן בוא הנה ותשבע בנעימותי סלה אך למען הראות ליושבי חלד / ני יש גמול לפועלי צדק ורב עוב צפון להם בחיי עד / לכן עודך עלי ארץ אראך בישע אלהיס / מנוס ישועות חעעס גס שמה ברגעי חייך האחרונים / פד תנא למשכן אלוה ותסתפח בימיני נצח דהי בשנת תקס״י נאשר השיא אחת מבנותיו לאיש חמודות ה״ה החנם הרופא סאיר בהאמבודג / וילך הוא ובניו ובנותיו עמו לעיר הזאת לשמוח ביום חחנות בתו ושמחת לבה / ויחרדו נכבדי הקריה לקראתו / ויקבלוהו בשמחה ובכבוד גדול ויפגעו נו לאמר : שגה אתנו / היה לנו לאב ולכהן והעמו לך / דחוקו גס חתנו ובתו בכנף בגדו לאמר / אל תמווב אותנו / ויעתר להם ויואל לשנת בהאטבורג גס בערס נסע מברלין רבים מאוהבי חכמה אשר ידעו יקר פרך איש הגדול הוה באו לביתו לבקרו ולראות פניו עוד הפעם / ני ידמו כי לא ישוב להם עוד * וירע בלבם מאוד על הפרד צדיק וחכם וה מבין חומות קריתם / אך לא יכלו עוד השיבו ממחשנתו / דחבקוהו וינשקהו באחרונה / ודמעותיהם על לחייהם ״ — ויחי ר, הירץ וייזל ן״ל בהאמבווג נשבעה י ושמונה ירחים בהשקע וממחה / ולא חסר לו מאומה ״ י- אך אלהיס צוה עליו לעלות השמימה / להביאו נסזל