Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) אייר תקסט · p. [Seite 25]

[ רלג ] ממיס / ומרוב החלאות אשר עניו על עמיה אין חזון »p / ורות המשוררים והמליציס האתרוגים היתה נוקה ומגולקה / ואף אם נתנו שירים וחרוזים על לוח ושפר נשפת עבר / אין עוז ותעצומות נמליהס / וכל קורא זמרותיהס יראה כהשקפה ראשונה ני מך ערנס מערך שירי קדס / הן במחשבות והתמונות הנשמות / הן בערך תהלוכות הלשון ותזעפותיה ״ גס הגאונים הגדולים / המפולאיס בכל סתרי חורה / אשר הרבו לחבר ולתקן שירים וזמירות / אס אמנם ני לפעמים סאד עמקו מחשבותיהם / ויש החביאו במעמקי פיועיהם סתרי סודות ממדרשים ומאמרי חז״ל / ונהנה / בנל זאת בערך נעימזת השיר! ותפארת מחמד הלשון והמליצה לא נא נכושס הזה אשר נמצא בפחות משירי קדומים " ומאד השחיתו חאר לשוננו הנחמדה ע״י הלחץ אשר עשו לה / לערוך חרודהס נמעדנת מספר היתדות והתנועות ושווי ההכרות בסוף נל חרוז t ני המה הלכו געקנוח משוררי עמים נשירי לשונותיהם " אמנם לא דרכי לשון העברית דרטהן / ותוקף עוזה הלא ימצא אך בקוצר המאמרים ושדוריהס ושלינזתיהס / כידוע * לנן השתנה פני שפה הקדושה הזאת תחת עט סופרים האלה / וכל רואיה לא הכירוה כי היא גת עכר אך בדורות אחרות אחריהן / נפרט נשנות מאה הראשונות לאלף הששי / חיו במדינות איטאליא חכמים וסופרים גדולים / אשר החלו להחזיר עטיה ליושנה / ונחח נשפה נקיה בערך ודמות הלשון הנמצאה בנביאים הקדושים 4 ובראשם היה המליץ והמשורר הגדול ד חייס לוצאטי ז״ל/ אשר דברי שיריו מתוקים מופת צופים לחיך כל טועם במטעמיהס " אך אף הוא נכשל במנהג המשוררים אשר לפרו / כי החזיק כמדות היתדות והתנועות / ופ״י זה סר גס הוא לפעמים מנועם דרכי שיריו ומתהלונות הלשון האמתית/ והיתד ברקתו / ומחצה וחלפה ראשו / לעזוב לפעמים (אמנם רק במקומות מעטים) משפט הלשון וחקיה ״ י— עד הבקע _נשתר אור בן «ש,שכר / והופע על מחשכי המליצה