Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · שבט תקסט (1809) · p. [Seite 15]

בצב; אלא שבמל עמד יורה על העמידה דן לצורך ודן שלא לצורך / ונצב הוא תמיד לאיזה צורך ותכלית (עיין יריעת שלמה ח״א / יריעה נח) / בכל זאת מימה כונת הזקיפה בשרש עמד כהנרח נמו בשרש יצב / ני עמד יויה להעמיתל׳ג על ההנאה והנחה לאיזה מקום / נמו היד־ז מעמד“ במרכבה (דה״ב / י״ח ל״ד) / . ויעמידהו ל־־1 פני פרעה (בראשית מ״ז / ז׳) / .ולפעמים הוראתי מל הקיום והשארה / כמן מד־ץ במשפט יעמיד ארץ (משלי נ״ע / ח׳) , ויעמידהו לעד לעולם' (תהליס קמ״ח / ו,) / מש*אכ מלת יצב שיורה על הרוב על עמידה בקומה זקופה/ ונפרע כשכא בגינוני הנפעל / שאז אין בה נמעע כי אס ההוראה הזאת לבדה " ) ומה מותר האדם מן הבהמה / מצד תוארו הגופני / הוא גדזלו בקומה‘זקופה / וזה ייפהו מנל שאר בעלי חיים / השורצים על הארץ או הולכים על ארבע או שתים * וזה שאמר המשורר: אך כל הבל כל בני אדם נצב סלוז; ר״ל גס האדם יפה תואר הזה / ההולך נצב / איננו רק הנל * ויפה מחובר צו פשוק שלאחריו " &ך בצרים יחהלך איש אך הב?־1 יהמיון ונו׳ ואפשר לפרש מלת צלם לשון פשל ותמונה / כמן צלמי זכר (יחזקאל י*ו / י״ו) / ר״ל האדם יתהלך ויתגאה בצלמו / נדמות תארו היפה / ואך הנל יהמיון וכו' * (ואס אמנם שהוראת צר^ם כשידובר מן האדם היא לרוב על תארו הנפשיי ולא תאר הגופני כמנזאר בספר המורה / בכל זאת איננו יוצא מהוראת הפסל ותמונה בכל וכל) ״ ותרגום הפסוקים ו, / *ז׳נקאפיעעל הלל כן הוא לפי דעתי : (6) ו*יטכ1פאננען ^אאשעשט דוא 4 wזיינע טא4ע לו 5 מיין ניכטש איזט דיועש!עבענטלי! 5אד דיר 5 איין eroftto נינטש / אך! אי*ט דער 4אנלע *ענט / *יט רער ע^זעאר4ערינטעטן 4עםטא!ט i uw