Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 122]

( שצח ) ע^חטאותיס והרעה הגדולה מזאת היא 'שלבעבור זאת הוא הולך רכיל ושקר עכה באחיו לאמור (דף ט״ז) "שכוונת "המבקר ללעוג על דברי הנביאים ובדברי:קדמוניכז וכקש "לשלוח יד נדכרי הזהר הקדוש, וזאתהיאנפלאתעל הרכניס ״הגאונים אשר היו כחדשים,־ ולא עכו אותו דבר, כי אמכם ליק דרך הורסי התורה, היזם אזמר שמיעה זז איננה כאין *,ולמחר אומד שמועה זו איננה נאה , עד שיאבד הונו של צל התורה כולה“ *— — השתוממנו על המראה הזה, ולא ידענו אס נצחק עליו, או אס נצעק עליז וי! ד! אם הסכלות עולה על הרשעה, או אס הרשעה עיבר את הסכלות V לאמור: שאס אמור יאמר איש, שמחבר ספר החדש משלי אסף אינו יודע לדבר צחות הנה הוא בועט בדברי' הנביאים וכופר בהורה!! ומה יפה אמרו חכמיבויז?ל,- אין אדם חוטא, אלא אס כן נכנס בו רוח שטות. הלא הדבר הזה דומה מכל וכל למחשבת אותן הסכלים הפזעריס את פיהס נגד הדקדוק לאמור: גך דרכו של יצר הרע, היום אומר לו למוד דקדוקו ומחר אותר לך והפקר• ובפרט המדקדק הזהר׳ אס״ף היה להודות ולהלל שלא יראו עוד קשת ורומח באלפי ישראל, כי בז יפגעו המודיס בראשונה, לדעתס כי גס הוא ירוץ רצוא ושוב פעם כה זפעס כה, כמעשה של התנשמת הנזכר במחברת הראשונה לזה הכרך (צד *׳) ולכן שתיקתו היתה עולה יפה מדבורי, הלא אז חכם יחשב; ועל עניןהבקור שהביא אחרי כן באיזה המכתבים במאסף, הנה יש קצת שהדין עמו ובקצתם שגה, ומי יתן ויכתוב ספר בקורת בענין הלשון על כל שיריס ומליצות הנכתבים והנדפסס מחדש. כי ידיו רב לו במלאכת הדקדוק, ובזה *היה מורה להועיל(אבל לא יכתוב עוד בעניןחכמתהאפטי״ין .נהקאטאפטרי״ק, וחכמת הטבע ומה שאחר הטבע שאץ ידו ( Y