Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 81]

פנו, הקלו, הרימו המכשול מעליהם! כי אולי בעודכם מתמהמיס לשוטט בחוצות יחלשו תתת משאם וימותו. והיה כי יעכוכה לאמור: שבת היום לה׳, היום לא נוכל לעשות כדבר הזה , היום חובה עלינו ועל כל בית ישראל לגהות רק את החוטם , התחריש? הלא במר רוחך תביא עליהם קללה החת ברכה, תשפוך חמתך עליהם, אף שידעת כמון כמוהם כי האנשים האלה צדקו לתומם, כי המה עשו על פי המצוה אשר הוגד להם. — כן הדבר הזה בענין הלנת המתים; אחינו הרוצים ללין את מתיהם ידעו כמוך וככל מי גיליך, את המאמר כל המלין את מתו עובר בלא תעשה , אך במר יוחס ונצרת נפשם מדאגה פן ירדו.חיים בבור, צעקו:?1 תמהרו לקבור את מתינו מלפנינו! חכו נא עד יודע כיום כאת נפשם , כי אם תמהרו לקבור פן ישוב אליהם רוחם ויחיו ליום צרה גדולה מאוד I — ער מתי אתי, היושבים על מדין! עד מתי יהיה ריכ ומדון בתוך בני ישראל, וחרב מלחמת מצוה (כי זה שמה אשר תקראו לה) תהיה איש באחיו? עד מתי תאטזמו אזניכס לקול שועת בני עמינו הצועקים אליכם בעד הלנת מתיהם? הלא ידעתם כי מרה תהיה באחרונה! ואס חכמינו ז״ל אמרו: מתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית ליה אתי לכבויי וכו/ אף כי בדבר הזה, אשר הוא בהול יותר, ולכן אי לא שרית ליה " " " זכרו מאמר חז״ל יצר חנוק ואשה תהיה השמאל דוחה וימין מקרבת!— אנא! לכבוד האלהיס אשר התהלכו אבותינו לפניו, ולכבוד תזרתינו, למען לא יחלק העם לחצי ויהיה ח״ו כשתי תורות, אל תשיבו פניהם ריקם , התאוששו וצוו כדברים האלה ז (א) כל איש ואיש מבכי ישראל אשר ירצה להשהות את מתו, הרכ*ח בידו, ובתנאי זה שתהיה כונתו לעשות על ידי ההלנה כבוד למת, יא*» ולא