Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 32]

( שח ) לה שעורין ולא אכלה, אמר! ליה דכי לא בעיא למיכל♦, אמר להון מתקנין איכון? אמרו אין , אחמתון דמאי? אמרו לא כדין אלפין הכותן זרע לנהמה פטור מן הדמאי, אמר מה כיעביד לה דהיא תחמרא על נפשה, ארומה דמאי ואכלת. הרי לפניך כי האתון הזאת עשתה מצד חסידות האמתי לפנים משורת הדין, ותעכה בצום נפשה שלשת ימי© אף שלא הגיע על ידי מאכלה תקלה לאדונה! והשנית, לו יהי כדבריך וכטעמן■, על מה תצעק אלי? האנכי כחשתי במעשה החמור הזה? האס אמראי כי שקר הוא? הלא גס לבאורך יהיה המעשה הזה נדרך פלא ולמעלה חן הטבע, כי מטבע החמור , כאשר ידעת, לאכול,אס ירעב,את המספוא אשר לפניו,מבלי לחוש אס הוא מתוקן אס לא, והוא הדבר אשר דברתי גס אנכי בהערה שמעשה כתיס היה, ועיין מה שכתב הכותב בספר עין יעקב על זאת ושם הראה כי גס הוא משתאה מאוד על זה הדבר, ובעיני כל בר דעת יפלא, רק כעיני החמור לבדו לא יפלאי r הוספת לאמור:מאשאלפס והודיעוני לפי דעתכם הכפקדה "שכל עוד שהוסיף עולס ימיס הוסיפו בכי אדם ייחכמה, לכו נא ושוטט* בחוצות כל ערי החכמה אס תמצאו "אדם בכל אלה נמצאי זמנינו אשר כח הכרתו חזקה והשגתו "גדולה מאוד ללמוד ולדבר בשבעים לשון כאנשי סנהדרין "שהיו צריכין לידע ולדכר בשבעים לשון כזי שלא ישמעו "מפי מתורגמן, ועוד היו שתי התורות שבכתב ושבע״פ "ערוכין בפיהן ושמורים בלבכיהן בלי גמגום והיו בקיאיס "בכל חכמה ומדע חכמת הדבור והגיון והטבע ומה שאחד "הטבע וחכמות המזלות שהיו צריכין לחשוב מולד האמתי "להכחיש העדים או לקבל עדותן כמו שכתב הרמבס ז״ל "ב״ה