Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 30]

< w ) ועשה כפי המוטל עליו י ואם כן אפוא הלא נקל לי מאוד לבלום פיך ולסגוד דלתות שפתיך, אס אשיב כל קללותין וחרפותיך/ עליך ועל ראשך; אך חס לזרעא דאבא למיעכד הכי I חלילה לי מחטוא בלשוני לחרף ולקלל I ואס זאת אעשה, במה יודע איפוא כי נפליתי אני ממך ימבניגילך? במה יודע כי גבהו דרכי מדרכיך, ומחשבותי ממחשבותיך? לא כן, החת קללתך אשיבך ברנה , אתפלל 12 ה׳ בעדך f יאיר שכלחישכילך באמתו; ותחת כי חרפתני, ככד אכבדך, אלמדך דעת למען תחכם באחריתך, וטוב לך ימי חייך. גם מלאתי את שאלתך אשר שאלת מעמי. , זאעתיק פה כל השגותיך עלי ככתבך , ובכלותך לדבר אשיבך על נכון כפי יד ה׳ הטובה עלי. . שנסת את מתניך ויצאת בפתח דבריך לישע את משיחך את החמור של רבי פנחס בן יאיר ,* זכה אמרת : ״זזה החלי , בעזרת צורי וגואלי. ידעכו כי האדם השלם ״השומר ידיו מעשות כל רע, יעזרולו מן השמים על מחשכתו ״הטובה , לכל יבוא חטא לידו גס בבלי דעת, כ״מש גס "בלא דעת נפש לא טוב, שאס קרה לאדכ1 חטא"'כבלי "דעת ובשגגה, אות הוא שנפשו לרטובה, שלא שמר עצמו "מן החטא, שאלולי כן לא בא חטא על ידו כ״מש לא יאונה "לצדיק כל און, ואמר רגלי חסידיו ישמור• וידענו שרפ״בי "מגדולי ישראל(מחסידיהם, ולא טוב הדבר לפניו שיבוא "לידי חטא ע״י בהמתו כי השעורים הללו כבר היו מחזיבץ ״במעשר כדקאמר ה״שס התם , 'ואלו אכל החמור השעורין "הללו בטבלן היה הכהן והלוי נגזלים על ידו שלא היו ״מקבלין מתנותיהם שהתורה זכתה להם ,- ורפ״בי לא היה "מחויב לשלם לבעל האכסכיא כ״א דמי טבל שנמכר בזול ״מחולין מתוקנים, והיה הדבר הזה לגנאי לר׳ פנחס בן יאיר