Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת שלישית (1797) · p. [Seite 51]

( רלא ) כרתן בריתהאחוה לגרשו עדת ישראל מקרמה — פזופיז היא העדה הנאמנה הזאת ׳ שכללה היא לגלמודה , לאין איש מאסף אלתה בתוך האסיפות למיניהן רכל אנחות לכה , לצרת נפשה כצורעת נלשנת , מר לה מר על ענייז למרלדה; לכן כרלכ הלא לכרוך שמל של האדלן היקר והנכבד דאהם כי נכמרו רחמיו על האלמנה הזאת, זיכתלכ אמרי כינה להשכל, דכרי יושר לאמת להראות למלכים לשופטי ארץ, כי גם לה משפט הנחלה בארצותס, וכי צדקו דבריה באמרה "למה אגרע, הלא גס אנכי נושאת עול המלכות! "ולמה אגרש מהסתפח ללהאסף באסיפות המדינה ״למחלקותיהן כגר כאזרח" - אך צעקה ואין מושיע לה, עד כי שם האדלן הנכבד הזה את נפשו בכפל, ויען דכדי צדק ומשפט , להוכיח עמים כלס , כי לא כן עשו, כי תועים הס במעשיהם; לכי לא ישלימו הצלחת מדינותס לגוייהם , בהחרימס ובהבדילם הישראלים מהם. אך בשללמם שלום לכללם, לאך אז יבואו עד תכליתם ואלת נפשס לטובה , כי ייטיבו גם עם היהודים, לתתנס , לחץ זלחסד בעיני רואיהם י ומי האיש אשר ישים ידו בחקו ללא יפרוש כפיו לאל עליון, לתת תודות אלף לו, ולהתפלל אליו, שיברך את האיש הזה ומעשיהו? אין זה כי אס איש רוע לבב, איש צר עין, איש נשחת נפשו מנעוריל, ומתחר בראותו טובת איש־ זולתי, אלי לו לאזי לנפשו כי גמל לל רע, אשרי האדלן דאהם אשר המלין בעד היהודים 1 אשרי תבריז הסופרים אשר שנו לשלשל הדבר זהרב1 לדבר בלזאשרי העם שככה לל — הנה העיר האדון הזה בדבריו היקרים,׳ את רוח מושל אדיר בימינו, קרוב לארצנו הלא , כי שת הדברים האלו על לכו, למה גדלז מעשיו, מה נפלאו, למי יתן ויעשו פרי כפי משאלות לבל.— לבלב דב 42 טו: