Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת שלישית (1797) · p. [Seite 50]

מפו בלהות גזים, ככרת1 מוטות כחל, נשכר( רתוקות כחושה, אשר שמו עלינו כאייראפא המלכים האכזרים הראשונים , ואך כקצה גבולן■ מזרחה , כשאר עזד׳כמעט זכרם . כאבדל טיבער; נערא, ופילים, למיניהם(א) הן המה היו, בעכריכו. המה הרגיזו יושבי ארצם , ונתנו מורך כלבכם, בל יוכלו נחות כחס היקר, ופעולות נפשם הרמה, אבד זכרם, תמו לנצח, לא יחרד עו1 איש תס וירא ה׳ כי גדלו והצליחו צדק ומשפט ומישרים, והעלילה כרות נכרתה, נאבדו הדעות הטפילות נחלשה יד עריצים , קפצה העולה פיה, ולשונה לעפר נדבקה; ותגבר החכמה הנעימה ותישר דרך מושלים , להטות לתבונה אזכס , ולבס להשכיל, ותצלח בנועם שבטה, להרבות , להיטיב, ותעש חיל, רב פעלים, r- ומה ככבד שס פרידריך, קאטארינא / יאזעפוס , גוסטאף, ולעאפאלד (Ü בדברי הימים להמחוקקיס מה רמו דיניהם מה יקרו חוקיהם אשר שמו בעין טובה ליושבי ארצם , ומה נבזה הרשעה , אשר שבתה בחמת אפה בימי האכזרים בימי גרעגאר ופערדינאנר (ג) למיניהם, כל יושבי מלכותם . עתה לארץ תש.?:, דומם בל ישמע קולה, וזכרוכה תועבה..החכמה והעכוה, האחוה והריעות, עשו חיל גם יחד, וכפגר נמאס , וכשקץ נתעב זכרזן מעשי הרשעה, ותנבל שמה בנבלות עשתה, שלוה ושאנן בימינו עתה ברוב מקומות אייראפא, כתושב כאזרח יעבוד כל איש את האל העליון כפי מחשבותיו בל יירא מלהבת אש המתקדשים בל יחרד מחרון אף המטהריסאף, בל יפת מחמת המציק לגלות מחשבותיו הטהורות לטהר ולהשלים נפש ריעיו ועמיתיו. אך בכל זאת לא כשלמה מחברת הבנין המפואר הזה בכל חלקיו ואיבריו, כי לא נראה האחוהוהריעזת בכלל כלה, כי אס במשפחות הנוצרים לגוייהן באמונתן הן הנה כרתו