Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת שלישית (1797) · p. [Seite 19]

( קצט ) יאהבני אדוני, כי ככיר מצאה ידי לכל אשר אשאלה ממנו ירצני; אך תקטן בעיניו עד מאוד כל ישרו וצדקתו, אשר לא ישא עליז ראש גס בהשתפך נפשו לפני אלהיז לאמור; בצדקתי הושיעני! כי כאפס וכאין יראה בעיניו ישרו וטובו, ובמה נחשב הוא נגד טוב ה' ורחמיו עליז מעת היותו, וגס כי יזכה את ארחו, מה צדקת אנוש מזל צדקת אלוה? אשר למענו יעתר לו ה' למלאות את אשר עס לבבו הלא גס את זאת יחשבה לו צדקה 1 וענותו תרבהז בעיני ה׳ כי היא עטרת תפארת על כל מעשה האדס , בדעתו אשר הוא אדס וערכו מה היא! ואך בעבורה ישמע לקולו בעת קראו אליו (ולמענו יעתר לו —) לא כן האיש אשר לא יבין בלבבו, מה משפטו מזל טוב אלהיו וצדקתו למי אדם , אך ירב בעיניו פעלו, לשוס בה׳ מבטחו, כשכיר יקוה פעלו, ואל פועל ה׳ לא יביט —; אף כי גדול הוא במעשים, כאחד החסידים, אין חפץ לה׳ בצדקו, אס כן גבה רזהו עד אשר שכח חגות אל, ולא הודע אליו ערכו , כי אנוש הוא — גאותו תשפילנו . וגס כי יחנן קולו , לא לרצון תעלה תפלתו השמימה, ואס יעננו אלהיס ברחמיו, לא למענו יעשה, יען רס לבבו, ופיהו ענה בו — מ — ס• *7 טוב נקלה ועבר לו, ממתכבד וחסר לחם אמר ר׳ חייא משמיה דעולא: גדול הנהנה מיגיעל, יותר מירא שמיס, דאלז בירא שמים כתיב: אשרי ב ב « ג האיש