Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · אב תקן (1790) · p. [Seite 30]

( עזב ) ב לא ידעתי מי הניא אפ «*פורר לאמי ש:!אל1 פרי«5דש — ונו׳ . הכתוב שתש את עצתם ואת סודש אשר המתיקו בגלל / ני כן דרך הכתוב לש תוס את אשי איננו מטף העניין/ ולפרוע רק את סוף העניין המשפע או המעשה אשר יצא מזה. ואמר : וישימו על־יייו שרי מסים ונו׳ / מכל זה לא ראיתי שנואלו שרי מצרים לתת עצה / ושהגזרה לענות את העש בסכלותם הי׳ מפרעה לכדו * ואם רצה המשורר ללכת 3זה נדרכו להודות שאץ חכמה ואץ עצה בלב רשע / וה' מפיר מחשבות ערומים! מלוע נתן טעם לדבר נאמרו 4 שטפו תחבולות נודעה ודון גם או^ת ־* כי פתאום אנשי שם משפחות בם נאחזר כבזויי עם נהיו כדגי הים נחשבו אס זאת מגמת לבס / מי ירשיע מעשיהם? איה/ נא האדון המחבר / איזה עם מעמי קדס ומעמי זמננו! אשר סבל עס נ*י• גרים וזרים לשבת אתם בארץ ולדחות את יושביה? אף ־* כי עס אשר לא נדתי המדינה דתיו / ואשר אין לו חלק ונחלה בחוקי הארץ והוא עושה אגודה וקהל בפני עצמו . שלא יניחו מושלי הארץ לעשות כארצם קהל בתוך קהל (שעאעוש אין שעאעו) י ואם אמר יאמר המתרץ / שאס בחכמת המדינה לא~יתנן כזאת / מפנת מופר השכל ראוי לאהוב אחי הגר ולחבבו / והעד שנצעודנו על אהבת הגר בתורתינו הקדושה? אשיב על זה , הגרים אשר היו בארץ ישראל היו יחידים ורונס נעשו גירי צדק או נשארו אוכלי נבלות / אכל מי הניחם למשות קהל כפני עצמס? ומי שידע קורות עמנו בימי הבית / יודה שכל הציות אשר הגיעו אלינו היה בשנת האגודות אשר נתחדשו בינינו . וגם מפאת חכמת הנפש יודה גס הרב המוזכר אשר עסק מימיו כחכמה זו / שאפילו באומנות וכבוד המדומה יצר לב הארס רע על וילתו אף ני בהצלחת המדינה ואושר בעליה . מכל זה נראה שלא כיון המשורר תכונת אנשיו / אשר נקש