Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · אב תקן (1790) · p. [Seite 25]

( שמה) ■האדמה כן.גונח נכות רגלינו שננו כני אדם ולאשי ידד הגשם והשלי מן השמים לכשות הארץ כי יפלו נכח הכוני על הארך ומטים גנח ההוא אל ק אס ימלאו העכיס נשם נוכח כפות רגלינו על הארץ יריקו ונח כובדם יפלו על הארץ מנח נפות רגלינו והנטייה היא אל המרכז וככלל נאמר כל הנופל ייפול למעה ויקרב גנחו הוא נת י ב פכוכד אל המרכז זבד׳'מ אס יפול נאופק אשר אנחנו שוכנים עליו סס ב ייפול גנח הנוגד וגנח ההוא יהיה נועה אל המרכז ואס יהיה נקוב פד המרכז א יגיע גס גשס י { H הנופל נוכח נסת רגלינו - ילך נכח הגונד זנעייתו אל מרכז א ונהיות כן הכל שב אל מקום אחד / ומעתה אס הנשס ג הוכרח ליפול למעה אל מרכז א אף ני אס יהיה מונח כמרנג אף כי יהיה חלול מענר לעכר לא יפזל ממנו והלאה כל עת שיהיה נועה ליפול למעה יכריחו גח כובדו שלא יעזוב את מקומו / והכן י ( י) ויותר לא אטריח אותך זאת הפעם ידיד נפשי בתו} נא דברים האלו על מאוני יושר וכזאת ידעתי בי מצאתי הן בעיניך * דברי אוהבך אשר נפשו קשורה כנפשך * פרץ (ט *) המשיג הזה המה על המחנר / ותמה על החנם איי לער / ואני המה על תמיהותיו / ני האריך פה כדנרים רכיס אשר א-נס נודעים כלל לענינו פה ואין לי חפץ בהס אס אודה לדבריו אס אכסישס / כי יוצאים מכונתינו / ואס את נפש המשיג להודיע ידיעותיו יודיעם נשפר מיוחד ני אין כאן מקומם " לולי