Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · תמוז תקן (1790) · p. [Seite 16]

( שו ) חאכדו ואוחי חשנלו. אחרי הדברים האלה וילכו הנערים נשלה / וכלי מלחמתם בידם / ויקר המקרה והנה שפי חיות ,טורפות לקראתם שאגו ויפול לגס / ולהנל היתה עזרתם ,אשר נידם / לולי אניהס אשר עינו תמיד על דרכיהם להושעס;בא / תיש מהר דרך קשתו / ויפל חיה אחת על הארץ / אך ערס לרך שנית את קשתו / ותרץ אליו שנית הנשארה / ופיה פערה לבלי חק לבלוע אותו כשאול חייס / ויהי כראות הנערים צית אביהם / שכחו דאגת נפשם * וידריכו גס כס את קשתם / והנה חצם גא עד המערא / ויעבור גבען החיה ע7 גי. נפלה מת ארצה י עתה שאביהם ממות הצילו / מה מאוד פחו ורקדו / וירוצו אליו ויפלו על צואריו וישקו ,אותו ויאמרו לו הלא עצתך עמלה לנו . היה אחה לנו למורה דרך / ואנחנו נעשה ונשמע ככל אשר תצוה לנו. י ץאתה הקורא הנעים J עמוד והתבונן הפלאות אל / וא1י התאונן עוד למה זה האלם לעמל יולד / הלא תראה ותבין שלא העמל תכלית היות האדם / רק עור יהיה לו לדעת את כק שכלו / ולהוציא כח הזה אל הפועל עד כי ישכיל ויבין דרכי אל ואס אמת 1$א שתכלית העמל ללמד את האדם לעת / ומה תכלית הדעת / הלמפן המכאוב אשר יסובב לו בה? לא כי I רק למען הבין שיש אלוהים שופעים בארץ אשר יחפוץ בטובו , והחפץ בעוב לא לאבדון בראו / כי לו שאול אחריתו / הלא הרע לאדם נחתו לו הנח לדעת את זה>/ ואס גס בספק — הלא אז הצלחית הבהמית יותר עוג מן כצלחת האדם / ואם ככה המע־ב לכל עושה לאדם / הלא טוב שיחניקהו בגיחו מבען / אך הדבר הוא כאשר אמרתי׳/ החפץ בעוב לא ירצה ברע / ואס כן תכלית היות האדם ועמלו איננו רק להשביע נפשו השוקקה בשמחות נצחית / באשר ההתבוננות חסרונו יעוררהו למלאותו גדעת . ולהגיע אל האושר האמתי הוה / החנוך הוא דבר הכרחי לאדם / ואנוכי הוחלתי להראות היותו הכרחי באדם העבעי אשר הבאתי למשל .ולדוגמא / ומי שיש לו מוח נקדקדו יבין מהמעע אשר אמרתי / אין יעלה מין האלם נהענתהחנוך ממדרגה התחתונה למדרגה העליונה I