Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · אייר תקן (1790) · p. [Seite 26]

( רנ C הנה לפני ימים לא פכיריס / הייתי כחברת איזה אנשים. קורנים וישאל איש אחד מהם אותי לאמור / אמרה נא לי / מדוע איננו רגיל עוד כל נך בתונינו רוב שמות התנאים והמוראים אשר נמצאו כתלמוד? מדוע נשכחו שמוחם ממנו ולא נקרא עוד את שס הכן הנולד רבא / אכיי / פפא ופו׳? והנה לא אכחד מעמך יקירי! שגס אני נפלאתי גבר על זאת מן היום אשר ידעתי לכחון בין טוב לרע / וגס שאלתי את פי איזה לומדים במקומות שונות / על אודות הדבר הזה / ותשובתם נשארת מעל / איזה מהם דחו אותי בקש / בנענוע הראש / בשליחת אצבע / ואיזה מהם הפליגו מאוד •לדבר בעדן הזה ומעיילא פילא בקופא דמחטא / עד כי נפשי בחלה לשמוע עוד דבריהם * — ובראותי ני אין איש משיב דברים נכוחים השבתי אני אל לבי כזאת : אולי אחר פזור עם ישראל בארצות שונות ובעמים שונים / ונבלל שם שפתם בתוך שפת העם ההוא אשר בתוכם ישבו בני ישראל v הרגילו את עצמם לקרוא את שם בניהם ובנותיהם נשמות אשד קוראים להם העמים ההם! (מלכד השמות אשר נמצא נפנ״ך / ני המה נשארו לנו על מתכונתם עד היום הזה / כי כאמת השמות האלה נהוגים על פי הרוב גס בין העמיס נמ SHofes E*p^ramt) ודומהש הרבה•♦ ) אפש בני ישרן! שנו את השמות, מעט / כדרך העברי בגלותינו / שישנה תמיד בלשונו את לשון עם אחר אשר בתוכו הוא יושב / וידבר כמנהגו וכטוב בעיניו מבלי לחוש על יופי הלשון ומכלי שים על לב דקדוק המליצה *) / ני *) לדוגמא אציגה לפנ^ך פה איזה דבייה מכפי נהלת שבעה ומתוכם הראה אהבת העברי בדורינו לשנות שמות הלועזים (סימן י״ב ׳ סעיף י״ג) כת: וזה לשורי נ באמבערק (בקו״ף) ואע״פי לנכתב גלחות שבחותם העיר כתג בגימ״ל!׳ ח״ח יש לכתוב בקו״ף / דיגידו עליהם ריעיהה ׳ ווירצ* פורג שטרוםפלרג ופו׳ כל הני קורי[ ומזפירין בסון» המלה בגיח״ל / וקרוב בעיני שגה נכתב גלתות נכתביס בגימ״ל / ואע״פי כן אנו טתבין גקו״ף. יכו׳ וכן האריך בה אס לכתיב באביבערג אי באמבערג ׳ או בומבערג י הרי לפניך / ני לא תש העברי לרקד? אתר שמות העמיס 4 כי לילי זאת לא