Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · ניסן תקן (1790) · p. [Seite 23]

( ריא ) על-שפמי- נחרוף נפשי לצעד אל מלאכת הבקור על השיר הזה ♦ אמנס להיות מתכלית ספר המאסף ללמד לנערי בני ישר^ את דרכי לשוננן הקודש ואת גדרי מליצותיו ושיריו / ולסקל לפניהם' הדרך / איך יתורו בעין משפע על הדבר החדש אשר יבא לפניהס לדעת אם טוב ואס רע / ולזאת הושס ראש אחד בספרנו זה בשם בקורת / גלל כן הנני גס אני בתוך הבאים להוציא לאור משפטי על הש*ר הנכבד הזה על כלו ועל חלקיו " ואס אמנם ידעתי את תוקף כבוד המחבר ועוז תפארת חבורו / בכל זאת לא ארף ירי ולכתוב את אפר יראה לי ואשד יולד לי בו איזה ספק / למען אשמע דעת הרב המחבר ודעת המשכילים בעס / במענה פיהם על שאלותי / להורות לי את שגיוני בבקורת הזאת « הן אלה מגמותי ישעי וחפצי בצאתי לשפוט על המלאכה הנשגבה הזאת / אשר כמתכונתה לא נעשתה כמוה ■מיום שגלוי ישראל מעל אדמתם " וטרם אחל לדבר ממהות המחברת הזאת ויקרתו / אציג לפניך הקורא תחלה איזה נלליס למודייס הנוגעים בידיעת המליצה והשיר והס יהיה בידך לפלס מאזני צדק בצאתך אחרי לבקר על דברי שיר /C51t יהיה לך לעיניס ללמוד מתוכם את מהות השיר בכללו * א חמשה המה החושים אשר שס הבורא יתעלה כאדם להחיש על ידיהם את כל דבר החוצה לו / ומהס יתפעלו י^פכליות פנימיות איש איש לפי דרכו י ומהם שנים רציתי לומר ■חושי הראות והשמע הראשיים ✓ ומן השלשה רציתי לומר הריח והטעם והמשוש נכבדים / כי שלש אלה המה גסים כתולדותס / ואינם מחישים מבלתי שיגעו בגוף הדבר המוחש כלי אמצע / כי האדם לא יריח מבלתי שילכו חומרים קטנים מחלקי העצם המריח אל חוטמו להתפעל שס בעצבי החוש הזה- כידוע לחכמי הטבע / ונן החוש הטעם לא יחוש עד שיביא את המוחש אל פיו / והמשוש נכרח לנגוע ולמשש בגוף הדבר *. אמנם הראות והשמע יתפעלו ע״י אמצעות האור וחקו?1 / ואינם נוגעים כלל בגוף הדבר המוחש / וגס ב ב 2 2 לא