Ha- Meʾasef · 1789-01-01 · כסליו תקן (1789) · p. [Seite 17]

( פא ) נעת ראותי את בל התלאה אשר עירה על עמי על לא דבר• ואיך נמחה כעת הזאת ונר ישראל מן הארצות האלה אשר לפרס נגן אלהיס היו להם / לא נשאר שריד ופליט בגלוי לא בממלכה ה5את ולא בפארטוגאל ממלכה הקרובה אליה *דעתי אחי I ידעתי כיי שבט אף אלהיס עלי עמו על דבר המרוחם גמצותיו ולא אבו הלוך בדרכיו / אכל לא אסתיר מפניך את אשר חזיתי אנכי בשיתי את לבי על דברי הקורות האלה לעתות שונות / בהביעי את העם עולה ויורד / פעם אוחז בשנט מלכות ופעם נודד במקל עובדי אורח / ושואל ללחם להשיב נפשו הרעבה / ראיתיו כשחוק לצרה / מתגולל נגלגל לפני סופה / וכמוץ לפני רוח * אמיתי : אחורה נא לבקש איה איפא מקור הרעה הזאת / אשר נלכדו בה בתי אבות ישראל בארצות האלה " מאחת משפחות אחיהם אשר גס המה בניס אשר גלו מעל שלחן אביהם / ראיתי ולקחתי מוסר " בראשית ימי בוא אנשי ישראל אל הארץ הזאת בזמן חרבן המת היא היתה - תחת ממשלת הרומיים אשר העיבו מאד עמהס והניחום לפשות חיל וכבוד בארץ " ־ ובשנת ארבע מאות למספרם כאז עש גאטן ויורישו את הרומיים וימשלו על הארץ / ונשלש מאות '’שנהאחחאת באו עליהם עם צאראצעגן ועם מוירן אנשי אמונת מחמד / ומשלו שנים רבים על האיץ / ותחחסישבו ישראל לבטח / עד בא אליפונזוס קי^טאליקוס הנוצרי׳/ ובימיו גורשו קצתם ואח״כ שבו אל הארץ * ובימי המלכים אשר אחריו גורשו ושבו נמה פעמים / והיו בימי מלכי הנוצרים חשובים גדולים קרובים למלכות י אך כאשר כסף וזהב הרבו להם / רגתה התרוממות והגאות / בנו להם בתים גחלים / עשו להם כרמים ופרדסים שדה ושדות תענוגי מי אדם / רכבו על סוס מלובשים שני ושש / ויהיו לצנינים בעיני ההמון באמרו / הן עם זה שונא ■אותנו מתמול שלשום בא לגזר בתוכנו ויהי עצום ורב ממנו ויוריש אותנו מנחלתנו וכאשר ראו הנומרים ני גדול ערך איש ישראל בעין המלך / הסיתו את ההמון / בדרשם רע על ו א 1 6 היהודים