Ha- Meʾasef · 1789-01-01 · כסליו תקן (1789) · p. [Seite 24]

( צ ) ואמנם שירי לשון עבר הנמצאים כשפרי חר׳ך קשים ונשגבים עוד נהיה ונהנה / גס מצד חומרס גס מצד צורותס / ולא יכול איש לבוא בעת הזאת,ע״ קצם * ולבאר זאת ארחיב פה מעט ואומר : הנה נודע ננל פעם שרוצים אנחנו לשפוט ולמור על תכונת שיר אחד / מחויבים אנחנו לדמות ברעיוננו אותו העניז״אשר עליו שר המשורר ובאותו מקום ובאותו זמן / מבלי הוספת או גדעון דבר ממנו / כאשר דמה ברעיונו המשורר הזה / אשר שיריו אנחנו רוצים לבחון./ ויהיה כאלו ציור העדן ההוא עתה בנפשנו / שוה לציור העדן אשר בעת ההיא בנפש המשורר / ואס עשינו כזאת / אז נוכל לשפוט על שיריו אס נ;נימים המה אס לא ♦ כי נעימות ויופי השירים משתנה / בהשתנות המקום ובהשתנות הזמן * והטעם : ני המשוררים ישאילו עליהרוב צוריהם דמיודהס ומשליהם / מן המותשים אשר לנגד עיניהם תמיד / או מן המוחשים אשר בעיניהם יקרים ונשגבים מאוד " ובמוחשיס ההם יתארו העדן'אשר לד ישירו י דרך דמיון / הרועה אשר לנגדו תמיד שדה ויער נעדרי צאן / אס ירצה לשיר ־‘לאהובתו הרועה / יתאר וידמה אותה גהמותשיס ההם / אמר שידך כעדר^קצובות / ראשך הכרמל / שערך כעדר העזים ונו' * האיש הפרד אשר כל ימיו עבד אדמה זרע וחרש וקצר ✓ ואשר לא ראה מעולם דבר יקר זולתי בבואו לפעמים אל העיר הסמוכה למקום שבתו / וצנן כל חדש אשר יראה בתוך העיר הזאת / יקר הוא בעיניו למאוד* האיש הזה ידמה אהובתו בדברים מורגלים לו! יאמר עליה בטנך נערימת חטים! או יאמר אפך כמגדל השן / כי המגדל הזה עודנו בזכרונו מאז אשר ראה אותו בעיר / ויקר הוא בעינו / עד ני ידמה אהובתו לו והאיש היושב בקרית מלך / ועידו ראו כל הון יקר בגדי חופש /. לבושי ארגמן / אנשים רוכבים על סוסים ופרדים / יתאר תואר פניה כבת מלכים / או ידיה כתואר גלילי זהב עם נקודת הכסף ✓ או יאמר לסוסתי ברכבי המלך אדמך וכו, ומטעם הזה ישתנה נס כן חומר השיר בהשתנות הזמן / כי כהפרש אשר בין איש שדה או פרד ובין איש עירי / כן ההפרש בין הדורות הראשונים / לדורות האלה / כי לפדס יושבי תבל היו ע3 הרוב או עובדי אדמה